The Pink Zebra

0
574

בצפון הודו, בעיר תעשייתית בשם קאנפור, ניצבת לה מסעדה המפגישה בין עבר להווה, מזרח ומערב.. ובעיקר בין שחור, לבן והרבה מאוד ורוד. הצצה למסעדת "הזברה הוורודה", שעוצבה בהשראת סרטי הבמאי וס אנדרסון אבל פונה להרבה מאוד עולמות אחרים

ליאור פרג'

צילום: Saurabh Suryan, Lokesh Dang

……………………………………………………………..

"לרוב כשאני עושה סרט, הדבר הראשון שאני חושב עליו מבחינה ויזואלית הוא איך לביים את הסצנות ולהפיח בהן חיים בצורה המעניינת ביותר. לאחר מכן, אני חושב כיצד אנו יכולים לברוא עבור הסיפור עולם שהצופים טרם ראו כמותו"
-וס אנדרסון

על פניו אין יותר מדי נקודות השקה בין קולנוע לבין עיצוב מטבחים, ובטח שלא עיצוב מסעדות. אלא שמדי פעם אנחנו נתקלים בפרויקט שמאתגר את הקביעה הזו. מצד אחד, סרטים בהם המטבח הופך לאחד הכוכבים העיקריים: הסרטים של ננסי מאיירס, למשל. מצד שני, מטבחים שהם בהשראת טקסטים מוכרים מהמסך הגדול. כך תוכלו למצוא פאב שעוצב בסגנון "הנוסע השמיני", מסעדה שמתבססת על אלמנטים מ"פורסט גאמפ" וייצוג הולם לסרטי ג'יימס בונד, הארי פוטר, מלחמת הכוכבים, שר הטבעות ואחרים במוסדות קולינריים ברחבי העולם.

המסעדה ההודית "הזברה הוורודה" (The Pink Zebra), או בשמה הרשמי Feast India co.) FIC), היא הרבה יותר מאשר מסעדה בהשראת סרט. המסעדה ממוקמת בעיר קאנפור שבמדינת אוטר פרדש בצפון הודו, המדינה המאוכלסת ביותר בהודו המהווה מוקד תיירותי בזכות הטאג' מאהל. קאנפור עצמה אינה העיר הראשונה שהתייר המערבי ירצה לבקר בה, אם בכלל. למרות שיש בה אתרים היסטוריים, דתיים ותרבותיים חשובים, ההתבוננות בקאנפור היא בעיקר כמרכז תעשייה ומסחר. זיהום האוויר והמים המאפיין אותה בעקבות כך העניק לה את התואר הלא מחמיא של העיר המזוהמת בעולם, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי מאשתקד. האם מסעדה אחת תוכל לחזק את מיקומה של קאנפור על מפת התיירות, או לפחות האוכל?

ורוד.. ורוד בכל עבר

המסעדה, שעוצבה על ידי Studio Renesa Architecture Design Interiors, מנסה לקחת אותנו לעולמו הייחודי, האסתטי והדי ביזארי של וס אנדרסון – במאי, מפיק, תסריטאי ושחקן אמריקאי, שאחראי ליצירות דוגמת "המרוץ לצמרת של מקס פישר", "משפחת טננבאום", "ממלכת אור הירח" ו"מלון גראנד בודפשט". יצירותיו של אנדרסון הן חריגות בסגנון שלהן, בעיצוב הסטים, בעבודת המצלמה ובשלל אלמנטים אחרים. יש שאוהבים את סרטי וס אנדרסון אהבה מושבעת ויש שסולדים מהם, אבל קשה להישאר אליהם אדיש.

דרך העיצוב שלה, "הזברה הוורודה" מדגימה לנו התנגשויות תרבותיות ואפילו מצביעה על קונפליקטים בין עבר להווה. עיצוב המסעדה נועד להתכתב עם התרבות הבריטית כפי שאופיינה בימים עברו, וזה לא מקרי: קאנפור הייתה עיר חשובה מאוד עבור השלטון הבריטי בהודו ("הראג' הבריטי"). בתחילת המאה ה-19 היא נמסרה לחברת הודו המזרחית הבריטית וידעה מאז קרבות עקובים מדם. העיצוב נועד להראות את השינויים שעברה עם הזמן, כולל המפגשים הבלתי נמנעים בין תרבויות שונות. "המטרה בהקמת המסעדה הייתה להציג את הארכיטקטורה המורכבת והמנוגדת של התרבויות, בהתבסס על העושר ודו המשמעויות שבין הישן למודרני", מתארים ב-Renesa. "הרעיון המרכזי היה לעיצוב היברידי ולא טהור, מתפשר במקום נקי. רצינו ליצור אצל המבקרים תחושה שהם נתלים במרכזו של ים אומנותי".

האלמנט העיצובי הבולט של המסעדה הוא כאמור השילוב שבין פסי "זברה" מובלטים בכיוונים שונים לבין גוון ה"מסטיק" בו נצבעו החזית, הקירות, התקרות והרצפה של המבנה, הן פנימית והן חיצונית. העיצוב נובע במידה רבה מהאהבה העצומה של בעל המסעדה לסרטי וס אנדרסון, כמו גם החיבה הכללית שלו ל"נועזות חסרת פחד". "הלקוח היה מעוניין ליצור דבר מה שמעולם לא נראה בעיר כמו קאנפור וללכוד את תשומת הלב של הקהל הפוטנציאלי", מספרים בחברה. "הקונספט הראשוני, של הרצון "להשתעשע" עם אלמנטים המזוהים עם השלטון הקולוניאלי הבריטי, נבחן על ידינו. בשלב מסוים חשבנו להוסיף לתכנית הבסיסית והמונוטונית של הארכיטקטורה הקולוניאלית אלמנט נוסף וייחודי, שידבר אל ההמונים. לכן הצענו את הרעיון של פסי הזברה. המחשבה הייתה: "למה שלא נטבול את ה"זברה" בים ורוד עמוק?"".

מדוע בחרתם דווקא בצבע ורוד?

"ורוד היה הצבע השלט בתקופת הראג' הבריטי, בו נעשה שימוש תדיר בערי הודו. לקאנפור היה חיבור הדוק לצבע מכיוון שרוב המבנים הציבוריים באותה תקופה היו בגוונים שונים של ורוד. לצד החיבור להיסטוריה הבריטית היה לנו חשוב להוסיף מימד ביזארי באמצעות פסי השחור והלבן".

כשההיסטוריה קמה לתחייה

למארג האסתטי של המסעדה מתווספים הלוחות הוורודים על גבי התקרה, ביניהם נכנסות קרני האור ומוסיפות אפקט דרמטי למשוואה. המסעדה משדרת "וס אנדרסונית" בסימטריה שלה, בפלטת הגוונים הדי מצומצמת ובתחושה הכללית של סוריאליזם. הוספת הגוונים הוורודים נעשתה גם במטרה לשבור את אידיאולוגיית המרחב המחמירה הזו וליצור מראה רבגוני ככל האפשר.

כדי להבליט את המיקום של המסעדה בהודו נעשה שימוש באלמנטים דוגמת קשתות ופאנלים מעוצבים, שרומזים על ההיסטוריה הקולוניאלית של המבנה, שהוא אחד העתיקים בקאנפור. האורחים מגיעים דרך הכניסה הראשית לאזור ההמתנה, הכולל גישה לאחת משתי הקומות של המסעדה: בקומה הראשונה נמצא אזור ההסעדה הראשי, ובשנייה – בר, לאונג' ומרפסת. שטח המסעדה, על שני מפלסיה, הוא כ-370 מטרים רבועים. בסך הכול יכולים לסעוד כאן כ-140 איש ברגע נתון, הנהנים ממה שמוגדר בתור "תפריט אוכל מתקדם". בין המנות בתפריט אפשר להזכיר אורז בנוסח הודי ("ביראיני"), ברוקולי אפוי, עוף טיקה, מרקים ועוד. אולי כדי ליישר קו עם העיצוב התוסס, המסעדה מפעילה מפעם לפעם ספיישל טרופי ובו קוקטיילים צבעוניים.

ברמה הכללית, המסעדה מבטאת את המעבר בין הישן לבין החדש דרך העיצוב והארכיטקטורה. "הפרויקט הוא דוגמא מרתקת לרעיון של תחייה מחדש של מבנים עתיקים מהשלטון הבריטי בהודו לעידן החדש שקאנפור חווה", מתארים ב-Renesa.

עד כמה הפרויקט ייחודי לדעתכם?

"מסעדת "הזברה הוורודה" היא סגסוגת מורכבת בעלת מספר זהויות בחלל. כל החללים במסעדה הם ייחודיים ובעלי חשיבות ואופי משלהם. האתגר שלנו היה לעצב את הפרויקט באופן שישבור את השעמום והחדגוניות של מסעדה או בר פשוטים, תוך כדי שאנו מעניקים לצופה את כל הכלים לדמיין את מה שבלתי ניתן לדמיין".

SHARE