קטגוריה: עיצוב מטבחים

שבוע העיצוב הבינלאומי במילאנו נחשב לאירוע העיצוב הגדול והמפורסם ביותר בעולם. האירועים בשבוע זה הם רבים – כאלף אירועים במקביל – והתחושה היא שאתם רוצים לראות הכול. מאיפה מתחילים, איך בוחרים מה לראות ועל מה נאלצים לוותר?

לקראת תערוכת הרהיטים המטבחים הקרובה, הכנו עבורכם סקירה מקיפה עם כל מה שחשוב לדעת לפני הביקור בה

רוני רבינו

צילומים: רוני רבינו

הערה: בעקבות משבר הקורונה באיטליה, נדחתה  תערוכת העיצוב. נעדכן קרוב יותר למועד האם היא אכן תתקיים

רישמית זה נחשב כחוויית המאסט של כל חובבי העיצוב. אדריכלים ומעצבים טסים מדי שנה כדי להתעדכן בכל מה שחדש בתערוכת העיצוב הבינלאומית Salone del Mobile בעיר מילאנו שבאיטליה.  למשך שבוע ימים לובשת העיר חג, מאות אלפי מעצבים וחובבי עיצוב מרחבי העולם שוטפים את רחובות העיר באירוע שכולו השראה, חדשנות ויצירה. חלונות ראווה, מבנים היסטוריים לצד מבנים מודרניים, כל חלל ומחסן הופכים לחלל תצוגה מושקע ומרהיב ביופיו.

האירוע המרשים הזה התרחש השנה בפעם ה 56 ויותר מ- 400 אלף ביקרו בשישה ימים. מה שהוכיח שהתערוכה היא מפגן כוח מרשים ומיוחד שפתוח לאנשי מקצועי כמו גם לקהל הרחב ובכל שנה כמות המבקרים באירוע רק גדל.

 

 

 

 

 

האירועים בשבוע העיצוב הם רבים, כאלף אירועים במקביל והתחושה היא שאתה רוצה לראות הכול אז איך מתמודדים עם תחושת הפספוס ?

מאיפה מתחילים, איך בוחרים מה לראות ועל מה נאלצים לוותר

"מחפשים את המטמון" בתערוכה המרכזית

התערוכה המרכזית Rho Fiera Milano מתפרסת על פני כחמישה ק"מ במרכז ירידים עצום, בהשתתפותם של כ-2,000 חברות ומותגי עיצוב מובילים. הגודל והעוצמה של המקום מחייבים תכנון מראש, לכן הכינו רשימה מסודרת של הביתנים בהם אתם רוצים לבקר. ביומיים בהם ביקרתי במתחם המרכזי, רצתי מקצה אחד של המתחם לאחר – ובכל זאת הספקתי לראות בצורה ראויה לא יותר מארבעה ביתנים. אל תשכחו להצטייד בנעליים נוחות. את הבגדים היפים השאירו לביקורים "מחוץ לסלון" ולאירועי ההשקה בשעות הערב.

בכניסה לתערוכה נמצא מרכז מידע והדרכה שמספק תשובה לכל שאלה שתרצו לדעת. דפדוף מהיר בתוכניה, הניתנת ללא עלות כספית, מלמד אותנו שאין סיכוי להצליח ולראות את הכול. חפשו מקום לשבת ולתכנן להיכן הולכים. בין שבילי הכניסה לביתנים ממוקמים בתי קפה מעוצבים אשר ריח הקפה, הכריכים והעוגות בהם מזמין לשבת, שבו בנעימים ותכננו את מסלול ההליכה. סמנו  את הביתנים בהם אתם מעוניינים לבקר.

טיפ : בשבילים שמובילים לביתנים מתנהל "מרדף" אחר מעצבים ולקוחות פוטנציאליים. החברות מציפות אתכם במתנות ובחומר פרסומי כמו תיקים וגאדג'טים. מגזיני העיצוב המובילים בעולם מדפיסים גרסה חגיגית לכבוד האירוע ופשוט נמסרים ללא עלות והם עשירים בחומר להשראה. המלצתי האישית היא להצטייד בטרולי ולא בתיק גב. נדמה שהחומרים הם קלים, אבל בסופו של יום הם מצטברים למשקל כבד.

שיטוט בתערוכה דומה למשחק "חפש את המטמון", בו הפרס מורכב מגילוי מקומות חשובים ומעניינים. ישנם שלטים רבים שיעזרו לכם למצוא את הדרך בתערוכה הגדולה והענקית הזאת, אך לעיתים קרובות אתם תיסחפו אחרי ה"עדר".

הביתנים בתערוכה ממוספרים לפי נושאים. בכל ביתן יש לפחות חברה אחת בעלת מוניטין שסוחפת אליה את מרבית המבקרים. תוכלו לזהות חברות כאלה במהרה לפי התור הארוך. חשבו אם כדאי לכם להמתין בו.

המלצה אישית: איני מוותרת על ביקור בתערוכת המעצבים הצעירים Salone Satelite. זהו חלל דינמי, פחות מפואר אבל מלא בהברקות. עבודות של מעצבים צעירים מרחבי העולם שנחשפים לראשונה בפני עשרות אלפי מבקרים שחיים את עולם העיצוב. יש להם סיכוי לא מובטל לחשיפה ולהזנקה משמעותית לעבר קריירה בין-לאומית.

מחוץ לסלון

החלק האחר של מסלול התערוכה המסורתי היא סצנה אלטרנטיבית תוססת המכונה Fuori Salone "מחוץ לסלון" בשנים האחרונות היא הסצנה האמיתית.  מותגים וחברות גדולות נדדו מהתערוכה המרכזית לתצוגות במחסנים ומפעלים נטושים שהוסבו לחללי תערוכה אלטרנטיביים מרהיבים ביופיים.  כל רובע פיתח זהות שונה עם מיתוג אחיד ושפה עיצובית ברורה זה נועד להגביר את הסינרגיות בין אנשים, מחוזות, סחר ויוזמות חברתיות בחיפוש אחר "האוצר" הלא ידוע תרבותית, כלכלית ועסקית

 

רובע בררה הבוהמי והסטייליסטי, על רחובותיו מרוצפי האבנים והסמטאות הצרות, נמצא מצפון למרכז העיר. יש בו גלריות, חנויות ואולמות תצוגה יוקרתיים. האופי האומנותי ומיקומו הנוח הפכו אותו למבוקש. העיצוב מתקיימות בו השקות ותערוכות של מותגים מובילים: אבן קיסר למשל שכרה בעבר ארמון ששכן בו נפוליאון וקיימה בו אירוע ענקי. המבנים מסביב משמשים תפאורה מושלמת ויוצרים סינרגיה בין חדש לישן. בכיכר הדומו לרוב נמצא המיצג מרכזי של התערוכה.

 Via Tortona רובע ויה טרטונה

רובע טרטונה מוכר במיוחד בתעשיית העיצוב. ברובע המון חנויות מעצבים היפסטריות, שמציגות את יצירותיהם של מעצבים פחות מוכרים אך מבטיחים. החוויה המרהיבה היא היחס בין המבנים הישנים לחדשים והשילובים שבין בטון וברזל חשוף, עץ וצמחיה. החצרות הפנימיות שנשמרו מעניקות השראה רבה למציגים ברובע.

רובע איסולה Isola
מצפון למילאנו, מעבר לתחנה המרכזית, שוכן אזור איסולה הצעיר, ההיפסטרי והמעט שכונתי. הוא מאופיין בחצרות היסטוריות ורחבות ידיים המציגות בעיקר תערוכות אדג'יות וניסיוניות, תוך מתן במה למעצבים בתחילת דרכם. זאת לצד תערוכות פופ-אפ, גלריות ובתי קפה עכשוויים ונעימים לרביצה. תוכלו להשתתף בסדנאות ולשוטט בשוק מעצבים שמתקיים ברובע.

תכנון הטיול
כדי לא לפספס את כל היופי שמסביב חשוב לתכנן את ימי הביקור במילאנו, הטיסות, מקום הלינה, התחבורה הציבורית בעיר ועוד. שאלת מיליון הדולר היא מתי לרכוש כרטיס טיסה. מועדי התערוכה ידועים כשנה מראש. מהניסיון שלי בדרך כלל יש שלושה חלונות זמן עם סיכוי טוב יותר לתפוס טיסה זולה: זמן רב מראש, כחצי שנה לפני התערוכה או בחודש-חודשיים שלפניו. במועדים אלה חברות התעופה מגדילות את כמות הטיסות בגלל ביקושים, והמחירים יורדים. אפשרות נוספת היא להזמין טיסה ברגע האחרון – יום לפני התערוכה או אפילו לאחר פתיחתה – מחברות תעופה המנסות "להיפטר" מכרטיסים שלא נמכרו.

בדקו את האפשרות של טיסה עם עצירת ביניים. היא עשויה להוזיל את העלויות משמעותית, וההמתנה לרוב היא בת שעתיים בלבד. בכל מקרה שיקלו לבטח את כל החופשה שלכם למקרה של ביטול מכל סיבה. העלות אפסית וממש כדאית.

הגעה משדה התעופה וחזרה

בסמוך למילאנו שני נמלי תעופה. הגדול יותר הוא מלפנזה, צפונית-מערבית לעיר. חלק מהטיסות מגיעות לחלופין לשדה התעופה לברגמו, אוריו אל סריו צפון-מזרחית ממילאנו. מלפנזה וברגמו מרוחקים מן העיר כמעט אותו המרחק, כ-50 ק"מ, בכיוונים מנוגדים.

משך הנסיעה לעיר אורך כשעה. הרכבת נקראת "קדורנה", ומיד ביציאה מטרמינל 1 או 2 יש שילוט אליה. עלות הנסיעה 13 אירו. אוטובוס או שאטל עד לתחנה המרכזית בעיר יעלו 8 אירו. אם אתם עייפים, כבדים במטען או סתם רוצים להתפנק תוכלו לקחת מונית. כדאי להזמין מראש את המונית מהארץ.

הנסיעה בתוך מילאנו
במילאנו פועלת חברה אחת שמפעילה את האוטובוסים, הטראם, החשמלית והמטרו. ניתן להגיע כמעט לכל פינה באחד מאמצעי התחבורה האלה או בשילובים שונים. מומלץ להשתמש באפליקציית Google Maps, המאפשרת לראות את דרכי ההגעה ליעד המבוקש בתחבורה הציבורית או אפילו ברגל. כרטיסים לתחבורה יש לרכוש מראש במכונות האוטומטיות המוצבות במטרו או בקיוסקים הפזורים בעיר בשם "טאבקי" (Tabachi). אופציה נוספת היא אפליקציית ATM Milano בה ניתן לרכוש כרטיסים בקלות באשראי או ב-Paypal.

דרך מהנה להתניידות בעיר, כאשר מזג האוויר מאפשר זאת, היא רכיבה על אופניים. מילאנו היא עיר מישורית ונוחה לרכיבה. יש כמה חברות להשאלה אוטומטית של אופניים באמצעות אפליקציה, כשבתום השימוש ניתן להשאיר את האופניים בכל נקודה בעיר.

לסיכום מדהים כמה אפשר לחוות בחמישה ימים – גם אם זוכרים שמרגע היציאה מהמלון עד לחזרה אליו (מעולפים מעייפות) עוברות כ-18 שעות וגומעים בערך אותו מספר של קילומטרים בהליכה. אני חוזרת מהתערוכה תמיד עם תחושת פספוס אבל גם מלאה בהשראה ובאנרגיה. אני זוכרת שתמיד יש את שנה הבאה, ולבטח אפיק לקחים לפני הביקור הבא בתערוכה.

מצד אחד, מטבח מפואר בעל מראה עתידני, קווים גיאומטריים מושלמים וטכנולוגיות מתקדמות. מן העבר השני, מטבחים זעירים בעיצוב מינימליסטי שאפשר לשכוח שהם קיימים. והדבר המעניין ביותר? כולם יכולים להתאים כמו כפפה ליד לצרכים של האדם המודרני.

סקירת המטבחים זוכי הפרסים של חברות Snaidero האיטלקית ו-Sanwa היפנית, שמראים שלחדשנות אין גבולות גיאוגרפיים

ליאור פרג'

צילומים: יצרן

מדי שנה, מוענקים אינספור פרסים למטבחים השונים. פעמים רבות הבחירה נובעת משיקולים אסתטיים, בעוד שבמקרים אחרים הפונקציונליות היא שמדברת. המטבחים הבאים שנציג בכתבה – של החברות עטורות הפרסים Snaidero ו-Sanwa – נראים לכאורה שונים לחלוטין. בפועל יש ביניהם כמה נקודות דמיון.

כשלמטבח צורה משלו

"גיאומטריה מושלמת", "רגש טהור", ו"מחווה יפהפיה" הם חלק מהאופנים בהם מגדירה חברת המטבחים האיטלקית Snaidero את סדרת מטבחי Vision, שעיצב עבורה בית העיצוב האיטלקי Pininfarina. המטבח העניק ל-Snaidero את הזכייה ה-15 שלה בפרס העיצוב היוקרתי מטעם Chicago Antenaeum, מוזיאון הארכיטקטורה והעיצוב בשיקאגו. מעבר למראה יוצא הדופן של מטבחי Vision, יש בהם כמה נקודות שמסבירות את הזכייה – וגם מלמדות דבר או שניים על עיצוב המטבחים המודרני.

המטבח מבטא, לדברי החברה, את הדרישות העיקריות בחוויית העיצוב כיום: השראה, טכנולוגיה ומחקר לגבי חומרים. הוא מציג את הטרנד הנוכחי של חללים ביתיים מתמשכים, עם משטחים הזורמים בצורה חלקה וחומרים היוצרים תחושה מיידית של טוהר ושל בהירות, כפי שמנסחים בחברה. קווי המטבח זורמים, בצורות שונות, ויוצרים בכך את אותה גיאומטריה שמגדירים ב-Snaidero כ"חסרת רבב". המטבח מבטא אינטרקציה בין אלמנטים ומשטחים במטבח. הואו כולל בין היתר דלת בעלת קצה משופע ב-30 מעלות המתמזגת עם ידית פרופיל העשויה מאלומיניום שחור, ובכך תורמת לתחושה הסימטרית המתקבלת.

יחידות הבסיס עבור האיים וחצאי האיים, אלמנטים בולטים אחרים בעיצוב של Vision, מעוצבות אף הן בצורה מרשימה. היחידות פותחו במלאכת יד מעץ מילה מרובד ומעוצב. את יחידת הבסיס ניתן למצוא בעץ מילה מוכתם באגוז. הבסיס המפוסל של האי/חצי האי, העשוי מעץ מילה מעוצב היטב, הוא במידה רבה הסממן הבולט בעיצוב. אלמנט בולט אחר בהן הוא פס ה-LED עשוי הסיליקון המובנה, המלווה את הצורה הגיאומטרית. קולט האדים התלוי בלב המטבח משולב עם מדף מעץ, המשקף את צורת הבסיס ומוסיף בהירות למטבח.

התכנון של האי כולל דלתות בלבן אקרקטי עם לכה בגימור מט, משטח עבודה מבוסס קווארץ וחצי אי בגימור קווארץ סטן שחור. כדי לשמור על ההרמוניה והזרימה, ועל מנת להציע אחסון גמיש, תוכננו בצד המטבח ארונות עם דלתות אלכסוניות. הארונות פתוחים בחלקם, והקווים האלכסוניים הבולטים משתלבים במשוואה הגיאומטרית הכללית של המטבח.

התוצאה של כל אלו היא חלל בו "הדמיון והחידושים הטכנולוגיים נפגשים יחדיו על מנת ליצור חלל מעורר השראה, המעמיד את המשתמש במרכז וכולל זהות מובחנת", כפי שמתארים ב-Snaidero. "המטבח בעל המשטחים הזורמים והגיאומטריה המושלמת מספק לא רק יופי חיצוני, כי אם פונקציונליות".

הגודל כן קובע

חברת Sanwa היפנית זכתה לתשומת לב רבה בתערוכת Salone del Mobile של 2018, בו גם הייתה אחת משלוש הזוכות בפרס Salone del Mobile.Milano Award עבור תרומתה לעולם הריהוט והעיצוב. מעבר לנוכחות שאינה מובנת מאליה של חברה אסייתית בשדה המשחק האירופי, נראה ש-Sanwa פשוט הציעה פתרון שמתאים כמו

כפפה ליד לצרכים של העת הנוכחית. בתערוכה הציגה החברה מטבח מינימליסטי ועדין במיוחד, כפי שמאפיין את התרבות היפנית כמכלול וכפי שרבים מחפשים כיום בעיצוב המטבח שלהם. המטבחים בסדרה של Sanwa מצומצמים בגודלם, מה שמבליט אותם בהשוואה לחברות המציגות מטבחים בומבסטיים פי כמה.

המטבחים שהוצגו בתערוכת 2018/19 הראו לצד המינימליזם טכנולוגיית ייצור מתקדמת. הם כללו חזיתות עשויות לוחות תעשייתיים יצוקים, מצופים לכה מבריקה באחד מבין כמה גוונים. חידוש מעניין הוא אחסון ארונות המטבח בתוך ארוך "אב" המקל על שילוב היחידה בחלל ויצירת הרמוניה בשטח. בכך יכולים המטבחים לספק פתרון לחללים קטנים במיוחד, או לחלופין לאנשים המעוניינים לעצב מטבח בתקציב נמוך יחסית.

המוצרים החדשניים של Sanwa בשנים האחרונות פועלים על פי העקרונות האלו. כך למשל אפשר להזכיר את ה-QB 01, "המטבח שהולך איתך" – יחידת מטבח קטנה על גלגלים שניתן לשנע ממקום למקום. המטבח עשוי חומר טבעי לחלוטין בשם Paperstone (שילוב של נייר ממוחזר ושרף), בעת פתיחתו יכול לכלול ברז, כיור, כיריים קטנים, מקרר קטן, קרש חיתוך ועוד. CH 01  הוא מטבח ההופך בעת סגירתו למזנון עץ (מעץ נרה יפני) ומציע משטח ובו כיור, כיריים, מדף קירי ועוד. EO 01 היא יחידת בישול מבוססת פאנלים שחורים שהופכת עם סגירתה "בלתי נראית" ובעת פתיחתה מציעה כיריים אינדוקציה, כיור, משטח עבודה וכמה אקססוריז מועילים.

למרות השוני בין מטבחי Snaidero ו-Sanwa, יש ביניהם מכנה משותף: הם מראים כיצד מטבחים הופכים למוצלחים בעיקר כאשר הם מציעים חידושים הרלוונטיים לעת הנוכחית, מבטאים את הקו העיצובי העדכני ומספקים מענה לצרכים הקיימים של משתמשי המטבח. במקרים כאלו, ייתכן שלא צריך פרסים שיעידו על כך.

כשלוש שנים לאחר מותה של האדריכלית החשובה בעולם, זאהה חדיד, והמשרד שהקימה עדיין חי, נושם וממשיך להתרחב. מסע בין אדריכלות דיגיטלית, צורות גיאומטריות ייחודיות וחזון אחד שמוכיח כי מותגים יכולים (אולי) להיות על זמניים

ליאור פרג'

צילומים: Courtesy of Zaha Hadid Architects

האדריכלית הבריטית ממוצא עיראקי זאהה חדיד היא ללא ספק אחד השמות הבולטים בעולם האדריכלות והעיצוב. היא גם האישה המשפיעה ביותר בתחום – מה שלא מובן מאליו בעולם שבאופן מסורתי, כך נהוג לחשוב, נשלט על ידי גברים (היבט שחדיד עצמה יצאה נגדו לא פעם, בסגנון הסוער המזוהה איתה).

"שאנל של האדריכלות" אחראית למבנים בעלי עיצוב פורץ דרך, בעיקר בנופים אורבניים ובמדינות לא מערביות. כמה מיצירות המופת שלה הן בית האופרה בגואנגז'ו שבסין, מרכז חיידר אלייבא לאומנות בבאקו, מרכז השחייה והחתירה של אולימפיאדת לונדון 2012, איצטדיון הכדורגל אל וואקרח בקטאר, מוזיאון האומנות העכשווית MAXXI ברומא, גשר שייח זייד באבו דאבי, מתחם הקניות, הפנאי והמשרדים גלקסי סוהו בבייג'ינג ועוד. מה שמעניין לא פחות הוא שבהרבה מאוד מקרים החזון של חדיד נשאר על הנייר, עם פרויקטים שתוכננו לפרטי פרטים אבל לא יצאו לפועל מסיבות שונות. הדבר לא פגע במוניטין שלה, ויש שיאמרו שאפילו הגדיל אותו. חלק מהפרסים בהם זכתה במהלך השנים היו על מבנים שלא נבנו מעולם.

חדיד היא האישה הראשונה שזכתה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות. היא קיבלה תואר אבירות על תרומתה לתחום, ומוסד המלוכה הבריטי העניק לה את פרס RIBA, מדליית הזהב לאדריכלים. עליית המוניטין שלה במהלך השנים השפיעה כמובן על הפן המסחרי של עבודותיה. בעוד שבתחילת הדרך הפרויקטים שלה לא הצליחו להניב רווחים כלכליים, עם הזמן ניכסה לעצמה חדיד פרויקטים יוקרתיים בתקציבי ענק, כולל עבור עשירי העולם. במהלך השנים נוספה לדמות שלה מסתוריות. חדיד מעולם לא נישאה או הקימה משפחה, אולי עקב ההתמסרות המוחלטת שלה למקצוע. "זו לא עבודה שעושים מתשע עד חמש", אמרה בראיון ל-Guardian הבריטי. "באדריכלות חשוב שתהיה רציפות. אי אפשר פשוט להתחבר ולהתנתק בלחיצת כפתור". זו אולי הסיבה לכך שלאחר מותה, החלק הארי של העיזבון שהותירה – המוערך בכ-67 מיליון פאונד – נשמר בנאמנות למטרות שונות, דוגמת קרן חינוך לאדריכלות על שמה. שותפה העסקי וארבעת אחייניה קיבלו סכומים צנועים יחסית של 500,000 פאונד ו-1.7 מיליון פאונד, בהתאמה.

כשהמחשב בורא צורות חדשות

שורשיה של חדיד נעוצים בסגנון הדה-קונסטרוקטיביזם, אך עם השנים היא הפכה למזוהה בעיקר עם האדריכלות הדיגיטלית. בזכות השימוש בתוכנות ממוחשבות ובטכנולוגיות חדישות, לעיתים פורצות דרך, הצליחה חדיד לטפח במהלך השנים סגנון ייחודי המזוהה עימה. סימן ההיכר העיקרי שלה הוא העיצוב המבוסס על קווים עגולים וצורות בלתי סימטריות, שחוזר ברבות מעבודותיה (יש שיאמרו באופן מוגזם ומעט קלישאתי). חדיד יצאה נגד הקו האדריכלי האירופי השמרני, על צורותיו הסטנדרטיות, ודגלה בצורות מעוקלות, שנראות לעיתים כאילו הגיעו מהחלל או מהעתיד הרחוק. חדיד סיימה תואר במתמטיקה לפני שפנתה ללימוד אדריכלות, ונהוג לחשוב שהרקע שלה בתחום תורם לעיסוק שלה בצורות ובזוויות בלתי אפשריות. הצורות המורכבות הן בנוסף תוצר של דמיון רחב יריעה וכישרון עצום, אבל נראה שהפלא הזה לא יכול היה להתקיים אלמלא השליטה המוחלטת של חדיד וצוותה בגרפיקת מחשב ובתוכנות עיצוב.

הקו העיצובי בולט כמעט בכל פרויקט מבית היוצר של משרד Zaha Hadid Architects, שהוקם בלונדון ב-1980, בין אם מבנים ובין אם פריטים דוגמת כלי רכב, רהיטים, כלי בית, כלי מטבח, פריטי אופנה ועוד. בתחום עיצוב המטבחים אחראית חדיד למספר מצומצם של פרויקטים, לרבות אי שתכננה עבור חברת Boffi האיטלקית וה-Z Island העתידני עבור Dupont. עבודות רבות עוצבו כך שידמו צורות טבעיות שעברו טרנספורמציה עם השנים עקב תלאות הטבע וההשפעות של מים, רוח, חול וכדומה. בחלק מהעבודות התעמתה חדיד מול חוקי הטבע, למשל כוח הכבידה.

"הרוח של חדיד ממשיכה לחיות"

זאהה חדיד נפטרה ב-2016 באופן פתאומי מהתקף לב. משרדה נשאר עם המסורת שהיא השאירה, פרויקטים בתכנונה שקרמו עור וגידים לאחר מותה ועיצובים חדשים שמנסים להתבסס על ה-DNA שלה. במודעת האבל שפירסם משרדה נכתב כי חדיד עסקה בקשר שבין אדריכלות, נוף וגיאולוגיה, תוך שהיא מנכסת לצורך העיצוב את מיטב הטכנולוגיות ויוצרת צורות אדריכליות דינמיות ולעיתים ייחודיות. השאלה העולה היא האם "רוחה ממשיכה לחיות דרך עבודתה במשרד שלה", כפי שתיאר אחד האדירכלים במשרד לאחר מותה, או שמא נוצר בו חור שחור שיהיה קשה עד בלתי אפשרי למלא?

משרד Zaha Hadid Architects פועל כיום בכ-45 מדינות ברחבי העולם ומנהל כמעט 1,000 פרויקטים. אפשר לטעון שבמידה מסוימת המשרד רק הגדיל מאז מותה של חדיד את פעילותו. חלק מהפרויקטים שלא הספיקה חדיד להשלים יצאו לפועל מאז מותה, למשל נמל התעופה המפואר דאשינג בבייג'ין. בשנים האחרונות נראה שהמשרד הרחיב את עיסוקו בעולם המטבח, בדגש על כלי מטבח ואקססוריז. "בכל עיצוב חדש בקולקציה, המשרד ממשיך את המתודולוגיה ותהליך העבודה פורצי הדרך של חדיד", נכתב עם השקת קולקציית המטבח של המשרד השנה. "הקולקציה משתפת בו זמנית את סיפורה של חדיד וחשיבות הדיאלוג של העיצוב המודרני". וודי יאו, ממנהלי החברה, הוסיף: "החוזק של הקולקציה נעוץ ביכולת שלנו לפרש את הסטנדרטי לדבר מה בלתי צפוי. בעת שעיצבה אובייקטים, חדיד מעולם לא נכפתה על ידי כל שימוש מוגדר או קונטקסט מרחבי. אנחנו ממשיכים בגישה הזו".

המשרד ניצב כיום בפני דילמה לא קטנה: עד כמה לברוא את עצמו מחדש לאחר מות המייסדת והרוח החיה בו. נראה ששינוי מסוים בהחלט בפתח. "לא איבדנו ולו לקוח אחד לאחר מותה של זאהה חדיד, אולם הדבר הקשה ביותֳר להחליף הוא את הכוכבות שלה כאייקון תרבותי", אמר המנהל הנוכחי של המשרד, פטריק שומאכר. הוא אף ציין שהתכנון הוא להגות למשרד שם חדש, שאינו כולל את שמה של חדיד אבל מייצג את "הכיוון היצירתי הכללי והשאיפה". מעניין יהיה לראות האם טביעת האצבע של האדריכלית החשובה ביותר בעולם תמשיך ללוות את המשרד שהיא הקימה גם ביצירות הבאות שלו, או שמא יבחרו אנשיו לפנות לכיוונים אחרים לגמרי.

בצפון הודו, בעיר תעשייתית בשם קאנפור, ניצבת לה מסעדה המפגישה בין עבר להווה, מזרח ומערב.. ובעיקר בין שחור, לבן והרבה מאוד ורוד. הצצה למסעדת "הזברה הוורודה", שעוצבה בהשראת סרטי הבמאי וס אנדרסון אבל פונה להרבה מאוד עולמות אחרים

ליאור פרג'

צילום: Saurabh Suryan, Lokesh Dang

……………………………………………………………..

"לרוב כשאני עושה סרט, הדבר הראשון שאני חושב עליו מבחינה ויזואלית הוא איך לביים את הסצנות ולהפיח בהן חיים בצורה המעניינת ביותר. לאחר מכן, אני חושב כיצד אנו יכולים לברוא עבור הסיפור עולם שהצופים טרם ראו כמותו"
-וס אנדרסון

על פניו אין יותר מדי נקודות השקה בין קולנוע לבין עיצוב מטבחים, ובטח שלא עיצוב מסעדות. אלא שמדי פעם אנחנו נתקלים בפרויקט שמאתגר את הקביעה הזו. מצד אחד, סרטים בהם המטבח הופך לאחד הכוכבים העיקריים: הסרטים של ננסי מאיירס, למשל. מצד שני, מטבחים שהם בהשראת טקסטים מוכרים מהמסך הגדול. כך תוכלו למצוא פאב שעוצב בסגנון "הנוסע השמיני", מסעדה שמתבססת על אלמנטים מ"פורסט גאמפ" וייצוג הולם לסרטי ג'יימס בונד, הארי פוטר, מלחמת הכוכבים, שר הטבעות ואחרים במוסדות קולינריים ברחבי העולם.

המסעדה ההודית "הזברה הוורודה" (The Pink Zebra), או בשמה הרשמי Feast India co.) FIC), היא הרבה יותר מאשר מסעדה בהשראת סרט. המסעדה ממוקמת בעיר קאנפור שבמדינת אוטר פרדש בצפון הודו, המדינה המאוכלסת ביותר בהודו המהווה מוקד תיירותי בזכות הטאג' מאהל. קאנפור עצמה אינה העיר הראשונה שהתייר המערבי ירצה לבקר בה, אם בכלל. למרות שיש בה אתרים היסטוריים, דתיים ותרבותיים חשובים, ההתבוננות בקאנפור היא בעיקר כמרכז תעשייה ומסחר. זיהום האוויר והמים המאפיין אותה בעקבות כך העניק לה את התואר הלא מחמיא של העיר המזוהמת בעולם, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי מאשתקד. האם מסעדה אחת תוכל לחזק את מיקומה של קאנפור על מפת התיירות, או לפחות האוכל?

ורוד.. ורוד בכל עבר

המסעדה, שעוצבה על ידי Studio Renesa Architecture Design Interiors, מנסה לקחת אותנו לעולמו הייחודי, האסתטי והדי ביזארי של וס אנדרסון – במאי, מפיק, תסריטאי ושחקן אמריקאי, שאחראי ליצירות דוגמת "המרוץ לצמרת של מקס פישר", "משפחת טננבאום", "ממלכת אור הירח" ו"מלון גראנד בודפשט". יצירותיו של אנדרסון הן חריגות בסגנון שלהן, בעיצוב הסטים, בעבודת המצלמה ובשלל אלמנטים אחרים. יש שאוהבים את סרטי וס אנדרסון אהבה מושבעת ויש שסולדים מהם, אבל קשה להישאר אליהם אדיש.

דרך העיצוב שלה, "הזברה הוורודה" מדגימה לנו התנגשויות תרבותיות ואפילו מצביעה על קונפליקטים בין עבר להווה. עיצוב המסעדה נועד להתכתב עם התרבות הבריטית כפי שאופיינה בימים עברו, וזה לא מקרי: קאנפור הייתה עיר חשובה מאוד עבור השלטון הבריטי בהודו ("הראג' הבריטי"). בתחילת המאה ה-19 היא נמסרה לחברת הודו המזרחית הבריטית וידעה מאז קרבות עקובים מדם. העיצוב נועד להראות את השינויים שעברה עם הזמן, כולל המפגשים הבלתי נמנעים בין תרבויות שונות. "המטרה בהקמת המסעדה הייתה להציג את הארכיטקטורה המורכבת והמנוגדת של התרבויות, בהתבסס על העושר ודו המשמעויות שבין הישן למודרני", מתארים ב-Renesa. "הרעיון המרכזי היה לעיצוב היברידי ולא טהור, מתפשר במקום נקי. רצינו ליצור אצל המבקרים תחושה שהם נתלים במרכזו של ים אומנותי".

האלמנט העיצובי הבולט של המסעדה הוא כאמור השילוב שבין פסי "זברה" מובלטים בכיוונים שונים לבין גוון ה"מסטיק" בו נצבעו החזית, הקירות, התקרות והרצפה של המבנה, הן פנימית והן חיצונית. העיצוב נובע במידה רבה מהאהבה העצומה של בעל המסעדה לסרטי וס אנדרסון, כמו גם החיבה הכללית שלו ל"נועזות חסרת פחד". "הלקוח היה מעוניין ליצור דבר מה שמעולם לא נראה בעיר כמו קאנפור וללכוד את תשומת הלב של הקהל הפוטנציאלי", מספרים בחברה. "הקונספט הראשוני, של הרצון "להשתעשע" עם אלמנטים המזוהים עם השלטון הקולוניאלי הבריטי, נבחן על ידינו. בשלב מסוים חשבנו להוסיף לתכנית הבסיסית והמונוטונית של הארכיטקטורה הקולוניאלית אלמנט נוסף וייחודי, שידבר אל ההמונים. לכן הצענו את הרעיון של פסי הזברה. המחשבה הייתה: "למה שלא נטבול את ה"זברה" בים ורוד עמוק?"".

מדוע בחרתם דווקא בצבע ורוד?

"ורוד היה הצבע השלט בתקופת הראג' הבריטי, בו נעשה שימוש תדיר בערי הודו. לקאנפור היה חיבור הדוק לצבע מכיוון שרוב המבנים הציבוריים באותה תקופה היו בגוונים שונים של ורוד. לצד החיבור להיסטוריה הבריטית היה לנו חשוב להוסיף מימד ביזארי באמצעות פסי השחור והלבן".

כשההיסטוריה קמה לתחייה

למארג האסתטי של המסעדה מתווספים הלוחות הוורודים על גבי התקרה, ביניהם נכנסות קרני האור ומוסיפות אפקט דרמטי למשוואה. המסעדה משדרת "וס אנדרסונית" בסימטריה שלה, בפלטת הגוונים הדי מצומצמת ובתחושה הכללית של סוריאליזם. הוספת הגוונים הוורודים נעשתה גם במטרה לשבור את אידיאולוגיית המרחב המחמירה הזו וליצור מראה רבגוני ככל האפשר.

כדי להבליט את המיקום של המסעדה בהודו נעשה שימוש באלמנטים דוגמת קשתות ופאנלים מעוצבים, שרומזים על ההיסטוריה הקולוניאלית של המבנה, שהוא אחד העתיקים בקאנפור. האורחים מגיעים דרך הכניסה הראשית לאזור ההמתנה, הכולל גישה לאחת משתי הקומות של המסעדה: בקומה הראשונה נמצא אזור ההסעדה הראשי, ובשנייה – בר, לאונג' ומרפסת. שטח המסעדה, על שני מפלסיה, הוא כ-370 מטרים רבועים. בסך הכול יכולים לסעוד כאן כ-140 איש ברגע נתון, הנהנים ממה שמוגדר בתור "תפריט אוכל מתקדם". בין המנות בתפריט אפשר להזכיר אורז בנוסח הודי ("ביראיני"), ברוקולי אפוי, עוף טיקה, מרקים ועוד. אולי כדי ליישר קו עם העיצוב התוסס, המסעדה מפעילה מפעם לפעם ספיישל טרופי ובו קוקטיילים צבעוניים.

ברמה הכללית, המסעדה מבטאת את המעבר בין הישן לבין החדש דרך העיצוב והארכיטקטורה. "הפרויקט הוא דוגמא מרתקת לרעיון של תחייה מחדש של מבנים עתיקים מהשלטון הבריטי בהודו לעידן החדש שקאנפור חווה", מתארים ב-Renesa.

עד כמה הפרויקט ייחודי לדעתכם?

"מסעדת "הזברה הוורודה" היא סגסוגת מורכבת בעלת מספר זהויות בחלל. כל החללים במסעדה הם ייחודיים ובעלי חשיבות ואופי משלהם. האתגר שלנו היה לעצב את הפרויקט באופן שישבור את השעמום והחדגוניות של מסעדה או בר פשוטים, תוך כדי שאנו מעניקים לצופה את כל הכלים לדמיין את מה שבלתי ניתן לדמיין".