פטפוטים ופטיפורים

קטנים ומתוקים, עתירי מרקמים ומפתיעי חך,

עם נוסטלגיה חיפאית וארומה פריזאית,

במטבחו הצנוע של השף קונדיטור מיקי שמו,

האופה עם סוד הכתב היפהפה והתנועה העגולה,

שמסמן את הדרך מכאן..

מאת: שרית חביב

צילום: עומרי אמסלם

רכבת בוקר לחיפה. רציפים עמוסים לעייפה. מן החלון בקרון אני משקיפה על הדרך אל העיר היפה, שלעד תהיה כרוכה עבורי בחבר ההוא מהאוניברסיטה – דפש מוד במכונית ספורט, נשיקות ודמעות בסינמה פרדיסו, הסקה שלא עבדה בבית הוריו שעל ההר הקר, וגם, בחברה ההיא מהצבא, שנטשה אליה בעקבות אהבה לבחורים חיפאים דקי גו ועשירי מבע. מהם למדתי, שחיפאים הם זן אחר, העליות והירידות לא מפריעות להם להתחבר, להתהלך גאים בעירם, לדבר בשפתם החפה מתל אביביות.

בדרך למיקי שמו, שף קונדיטור, שטעם מגדנותיו מזמן חצה את גבולות עירו, אל ביתו המשקיף על שטח מיוער יפהפה, מטבחו הבהיר והמפתיע בגודלו הקט והצנוע, שבמרכזו שולחן עץ משפחתי משנות ה-50, מפה משובצת, 4 כסאות. על המקרר תמונות של הילדות, על המשטח והמדפים שתחת החלונות הבלגים העדינים – מכונת קפה צבעונית, מיקסר, מנורה של פעם, תמונה של חייל, ג'ל לידיים, 2 עציצי בונסאי ורמקול גדול, שמשמיע לנו בקול, איך לא, דפש מוד.

אחר כך אבין שכך הוא אוהב את הכול, קטן, הכי קטן שהוא יכול.

עכשיו שואלת אם נוח לו, בלי מרחב גדול, כזה שדמיינתי לי בו שף כל יכול.

"רוב הזמן אני במטבח שלי בעבודה, 900 מ"ר, 140 עובדים. שם נוח לי, טבעי, בכל מצב, בכל שעה, גם כשעמוס, מבחינת החגים, ויש הרבה כאלו, כן ירבו".

כמו במקרה "הכינותי מראש" קלאסי, הוא מוציא לי לטעום אוזן המן, מספר איך "חג פורים בקונדיטוריה הוא חג של אפייה, ולקונדיטוריה זו חגיגה. לפני 30 שנה, כילדים, הבאנו משלוחי מנות בידיים, לא באינסטגרם ולא ממתקים מהסופרמרקט. האמא והסבתא אפו, המשפחות התראו, נתנו. תרבויות שונות: מזרח אירופה, דרום אמריקה, צפון אפריקה ומדינות ערב. וכל אחת עם משהו אחר בבצק. אצלנו, בנווה שאנן, השכנות היו אופות עוגיות אגוזים ואוזני המן בטעם של פעם. היום…"

היום יש את אוזן ההמן שלך, ולפני שטועמת, מתפעלת מהגודל המפתה, קטן כמובן.

"קטן ומתוק. התלבטתי אם לעשות קטן מזה, אך אז לא הייתה מספיק מלית. צריך שיהיה איזון בין המלית לבין המעטפת שמכסה אותה, הבצק. הכי מבוקשות הן אוזני ההמן מבצק שמרים, מלית אגוזים, מלית פרג או מלית שזיפים מיובשים מבושלים ביין אדום. עקבות של צפון מזרח אירופה. עקבות שלא שוכחים".

"תטעמי את אוזן המן, ואחרי זה הקינוח – ייבוא מפריז. אני בדיוק חוזר מתערוכת אפייה בפריז – יורופאן. תערוכה שמתקיימת אחת לשנתיים. מאפיות בוטיק, נדבכי קונדיטוריות, שוקוליטרים, גלידה וממתקים. מישראל כולם עולים על המטוסים: אנג'ל, ברמן, דוידוביץ, מאפיות בוטיק מתל אביב".

סוג של ברנז'ה?

"כן. ביום הראשון בתערוכה, שבת, אנשים לא נכנסו לתערוכה. מזג אוויר של 21 מעלות, הרגיש חלום, יושבים בחוץ, עם קפה, בירה, אוכל הכי טוב, לא משנה אם ביסטרו, בראסרי או מסעדת שף, את לא נופלת שם. הם יודעים להתמחות ולהישאר שנים בתחום ההתמחות שלהם. לא כמו כאן, שכל מקום מתיימר להכין הכול".

טועמת. אוזן המן רכה ונימוחה, ואחריה – דבש לבנדר מפרובנס בגוון חמאה ובמרקם קטיפה. מלח חום נטול תהליכי זיקוק.

איזו עבודה כיפית יש לך. 

"אוכל תמיד עושה כייף. א-מה-מה, זו בעיה, להיות כל הזמן סביב הפיתויים האלה…".

טועמת. שוקולד דמוי אבן באריזת הפתעה.

"חשוב באוכל שיהיו בו לפחות שניים או שלושה מרקמים שונים. טקסטורה ראשונה שוקולד, בפנים טקסטורה של שקד או אגוז לוז, בחוץ טקסטורה שלישית – ציפוי הסוכר, שנותן משהו קצת ארטיזן, מחוספס, לא מבריק. בפרלינים, ככל שהשוקולד מבריק יותר, רוצים בו יותר. אם נלך עכשיו לוויטרינה ונתבונן בשוקולדים, בני אותה צורה ובאותו מבנה, תבחרי באופן טבעי ביותר מבריק, נוצץ, חי. בתת מודע".

טועמת. תפוז סיני מסוכר נהדר.

"kumkwatt. אי אפשר לאכול יותר מאחד. אומרים שאת ההכלאה של התפוז הסיני המציאו היהודים, כמו את עגבניית השרי. אנחנו כבר לא חקלאים, אבל מלמדים חקלאות".

מוזר, בדרך כלל אנחנו הולכים על גדול, חוץ ממך.

הוא צוחק, מוציא מהמקרר גבינת קממבר, מפרומג'רי לורן דה בואה סן ז'רמן. ארוזה בוואקום. פותח, מרחרח, נאנח ואומר: "אצלנו הלחם במקפיא, כשהלחם במקפיא את מרגישה בטוחה. יש מה לאכול. לילדים, בבוקר, למיקרו. בפריז, בבוקר את קונה את הבאגט ואת הלחם במשקל, במאפייה השכונתית, מהכיכר המלבנית הגדולה. זה אומר שאת חייבת לבוא שוב. כבר בערב, לעמוד בתור אחרי העבודה ללחם המלא עם שיפון, לחלקך החתוך מהלחם של החברים (pan des amis)".

חייבת לשאול, איך זה שאין במטבח אי?

"בתכל'ס, בימים אלה מאבזרים מטבחים שלא נמצאים בהם בפועל. אבל יש מרפסת, ובמרפסת weber, שיש בו הכול, גז וגריל, לבשר, דגים, אנטיפסטי, צ'יפס. תענוג. וגם אני חי בזוגיות עם אשתי, והיא לא רצתה אי, הרגישה שבאיזשהו שלב הוא מגביל: עוד כיריים, עוד כיור, ומה אם תרצה לארח. אז בחרנו במינימליזם. כך בכל הבית. תמונות פשוטות במסגרות איקאה".

רק הספרים בספריה, עבי כרס ויפי מראה.

"כל מה שאת רואה כאן הם ספרי אפייה וקונדיטוריה. הרבה מהם עם הקדשה אישית. Pour Miki; ג'יל מרשל, הקונדיטור של "לה מייסון דה שוקולד"; פייר הרמה, הקונדיטור המפורסם ביותר בצרפת, שראיינתי אותו ובאמצע הראיון אמר שרוצה לקום לחבק אותי; סטפן לרואה, שמעצב פרחים אמנותיים מופלאים משוקולד; קריסטוף אדם, שהיה השף של פושון; קריסטוף מישלק, הסטאר שלהם בטלוויזיה… ספרים זו אחת ההנאות שלי, גם מקבל השראה וגם מרחיב אופקים. בזמנו, כשלא היו טלוויזיה ומחשב, הנחלה שלנו הייתה ספר טוב. היום 'ספר' זה ספרי טיסה. מדף אחד מוקדש להם, ולפעמים הם קשורים לבישול, כמו 'סודות חיי המטבח'. לפעמים הם קשורים למקום, כמו טרטין, מקום שאני אוהב בסן פרנסיסקו, שיש בו הרבה מהגרים, וגם ים, אוקיאנוס, גלישה ולחם. בספר זה יש צילומים של המקום, של המטבח – אופן-ספייס פתוח, עם רצפה שתי-וערב שחור-לבן, ומראים איך מכינים מחמצת, לצד מנות, תמונות שחור-לבן, בריוש, קרואסון, שמן זית, וגם איך הם גולשים. בארץ יגידו שהלחם שלהם אפוי מידי-שרוף, אך הוא מדויק. אפילו כריכת הספר רכה-קשה. והסופרים חברים שלי, אך תמיד אשלם עבור הספר".

כיף שאלה החברים שלך, יפים ואופים ומפריז, עם כל הכבוד לחיפה.

"נוסע לשם שוב בקרוב לסיור שטח מקדים לתכנית הטלוויזיה של יוני ("מיקי שמו אופה מהלב"). עונה שנייה בפריז. בראשונה צילמנו 6 ימים רצופים, כל יום אצל שני שפים קונדיטורים אחרים. למדתי ונהניתי מאוד, אבל יש קבוצה של שפים שלא צילמנו, ורצינו עוד".

אולי זה הזמן לשוב לישראל. כאן אתה מרגיש יוצא דופן, סוג של סמן.

"כן, עולם הקונדיטוריה-אפייה בארץ מתפתח. כשמדברים על אוכל, תל אביב שלנו היא נהדרת, בגלל המסעדות, אך לקונדיטוריות יש לאן להתפתח".

ובוא נחזור בזמן, להתחלה.

"התחיל מהבית. סבתות בשלניות טובות, אופות טובות ומארחות, בייחוד הסבתא מצד אמא, שגרה בתחנה האחרונה בהדר, שמי שמגיע לחיפה מגיע אליה. לא היה כסף, אז עיקר הבישול היה אורז, ירקות וקטניות. לסבא חנות ירקות ופירות בשוק, ארבעת הדודים עבדו בשוק, והסחורה הכי טרייה הגיעה למטבח של סבתא. אמא עד היום במטבח. וגם אני – במטבח, ואיתי האחים שלי, בתפקידים ניהוליים. כמו שפים אחרים, אני נשאר בחדוות היצירה, מחובר למה שקורה באמת, מסיר טרדות".

וגם אושיית תקשורת – סופר, עיתונאי, בעל תכנית טלוויזיה.

"שלושה ספרים כתבתי. דווקא הראשון נקרא 'המיטב', שם שנבחר במערכת 'על השולחן'. השני, 'שבתות וחגים', מאוד ישראלי, בישול של סוף השבוע. השלישי, 'אוצר העוגיות', מאוגוסט האחרון, ספר שכולו עוגיות, תרפיה, עם ילדים, לבד, שלא חייבת לאכול מייד. יש לי גם מדור שבועי ב'ישראל היום' במגזין של סוף השבוע – 3-4 מתכונים מותאמים לעונה, לחגים, בעלי מכנה משותף, יכולים להרכיב ארוחה לטיול שבת בחיק הטבע, לפיקניק ביערות הכרמל, לאירוח".

המאגר אינו נדלה?

"אני כל הזמן משקה אותו, והוא צומח ומניב, והיבול כל השנה נותן פירות. סבתא שלי הייתה עושה ביסקוויטים הכי פשוטים, טבולים בסוכר וקינמון או בסוכר וניל. וזה היה הכי טעים. היום אנחנו חשופים, חשוב לנו שלא יהיו יותר מדי שומן, סוכר, שלא לדבר על מרגרינה. פעם אף אחד לא קנה חמאה, רק מרגרינה בנייר. היום תאמר מרגרינה, והגוף רועד. פעם דלקת ריאות הייתה מחלה מסוכנת, היום היא עדיין מסוכנת אך יש לה תרופה. יש מוצרים ללא גלוטן, ללא תוספת סוכר, מוצרים בריאותיים, הקהל מבין ויודע. כשאת הולכת למסעדה עם המשפחה את יכולה לבחור בפאסט פוד, אוכל רחוב, המבורגר, אוכל אסיאתי, סושי. גם המידה השתנתה. לא כמו הסבתות שהעמיסו על השולחן סלטים לפני האוכל. מבראסרי-ביסטרו ועד למסעדה – התפריט מורכב ממנת פתיחה, מנה עיקרית וקינוח. קווים ברורים שלא זזים מהם. בפריז הייתי באחת המסעדות של קריסטיאן קונסטונס, 3 כוכבי מישלן, בארוחה כבדה בת הרבה שעות, אחרי התערוכה, והמקלחת של אחרי התערוכה, 20:30, בכסאות בר סביב שולחנות גבוהים, כשכל הארוחה הוגשה בקוקוט – סיר קטן שבתחתיתו עץ עם מגנט השומר על חום המנה. כך כל 7 המנות, מהראשונה עד הקינוח". הוא מראה לי תמונות. "מנת הפתיחה – שרימפס, אחד הטעימים שאכלתי. הקינוח – קרמבלס תפוחים, עוגת לימון עם רוטב של פטל ושאנטילי, סוג של קצפת, למעלה. מוס שוקולד מאוד פשוט של פעם".

כשאתה אוכל, אתה חוקר או נהנה?

"נהנה, אך גם מעניין אותי לדעת מה יש בפנים".

הוא הולך לחדר וחוזר עם מחברת כתיבה, דומה לזו שלי, פותח אותה לאט לגלות כתב יפהפה קטן ומעוגל, מצויר ממש ולא "של בן" בכלל.

"בכיתה ט', באחת ההפסקות בבית הספר נשברה לי היד והמחנכת שלי, שהייתה מורה לספרות עם כתב מאוד יפה, לימדה אותי מחדש, אחרי שלושה חודשי גבס, לכתוב ולכתוב יפה. הכתב שלי הפך עגול, ונשארה לי התנועה העגולה של הכתיבה".

זה הסוד שלך, סוד התנועה העגולה…

"זה משהו שאת חיה איתו. עם בצק, למשל, במיוחד כזה שיש בו שמרים, חומר תפיחה ביולוגי חי ונושם שאת מקבלת פידבקים ממנו, יש תקשורת, יותר נעים ופחות טכני. שוקולד הוא חומר גלם שאפשר לעשות איתו פלאים, חומר גלם שהוא שפה בינלאומית. אפילו בסין, בה הייתי ביולי האחרון, התחילו לצרוך שוקולד, והשפיעו בכך על כל מחירי השוקולד בעולם, וזה עם ילד אחד לכל משפחה ועם דיקטטורה. ישראלים אוהבים לאכול הרבה עוגות בימי הולדת ואוהבים אירועים שיש בהם שוקולד. לא הבשלנו לכדי עוגת יום הולדת יותר קלה ופירותית".

ואצלך, אתה מחנך אחרת את החך של הבנות?

"יש קוד חברתי, אך הן יכולות לבקש ליום ההולדת עוגה עם תותים. יש תקווה".

ומה החך שלך אוהב?

"הוא מאוד פתוח לטעמים, מסקרנים אותי דברים חדשים שעדיין לא טעמתי. יש דברים שאעדיף אותם בבית. לא יותר מדי כבד, לא יותר מדי מתוק ולא יותר מדי גדול. עוגות מסורתיות פשוטות, שהיית טובלת בתה או בקפה, טעימות לי. עוגה בחושה טובה עושה לי הרבה יותר מעוגת מוס. משאירה אותי בתחושה קלה יותר".

Less is more

"בדיוק. לאמא יש עוגת תפוזים. שמן, סוכר, גרידה של תפוזים, לפעמים צימוקים. חור באמצע. תבנית סבתא. נגמר. אליפות. אף פעם לא נשארה חתיכה מהעוגה הזו. זה ההבדל. אוכל צריך לעשות באהבה, ברגע שעושים באהבה הטעם נשאר. אני מוביל את העובדים שלי לחשוב ברמה הזו. לעבודה סיזיפית אני נעזר בציוד חכם. אם עובד צריך לגלגל כל יום 1000 כדורים, האוכל יצא מאוד טכני. אם הוא ירגיש טוב ויהיה לו כיף, הוא יוכל לחשוב לא על פי תרגולת. עומס יש מעט בשנה, אולי שבוע. עובד טוב אוהב לעשות את מה שהוא עושה, בא בכיף, עושה באהבה וחושב".

"אוכל אינו מונוטוני. כל הזמן הוא משהו אחר. ראית את הדבש מפריז, הוא אומר הכול. בהתחלה, אשתי אמרה לי 'תקנה לפי רשימה' ו'תראה מה הבאת', עד שטעמה. כשאני חוזר מתערוכה, אני מביא את מקסימום המשקל המותר, 22 ק"ג. מפריז הבאתי במטוס עצמו 7 ק"ג אוברוו'ייט של כיף: דבש, תאנים, תפוחים, שקדים. מזל שטסתי בטיסת לילה, שמתי למעלה את התיק ולא אכלתי הרבה".

אחרון חביב, הוא שולף כמו קוסם קופסת ברזל שחורה מעוטרת בגוון שמנת. נושאת את הכותרת:  Marriage frères. אם אלה הצבעים של נישואין, אני אומרת, לא פלא שהפריזאים לא מאמינים בהם. ברקע אבבה שרים על מנצח שלוקח הכול. ואני פותחת לגלות תה שחור, בטעם האופרה. כמה דרמה בחייו של איש נטול הצגה, בעד קפאין.

יכולתי לשים כאן את הנקודה, אלמלא בדלת עמדה החברה החיפאית היחידה – כן, ההיא מתחילת הכתבה – בדרך להכיר לי עוד קצת את העיר, שאהיה בעדה. ותוך שהיא יוצאת למסע טעימות משלה, היא מספרת איך נקלעה לכותל ורצתה משהו לבקש, איך הפשפוש בתיקה לא העלה דבר, רק בכיס, מקומטת, הייתה קבלה ממיקי. אז היא אמרה לעצמה, זה מתוק, אלוהים בטח יאהב, וטמנה אותה עמוק. אלוהים התרשם והרצון התגשם. והנה ערך מוסף נוסף שיש למתוק הזה שמשמח את העיניים, החך והלב – מזל עם קו ישיר לחלל. גם האיש וגם המאפה. יום יפה.

אם אתה אמריקני, יכול להיות שלא תשמח לקרוא שורות אלו, משום שכמו כל דבר אחר באמריקה – סביר להניח כי גם המטבח מספר אחת באמריקה, לא היה מתקיים כפי שהוא ללא העבדות השחורה שעיצבה את ההיסטוריה האנושית והחומרית הזו.

כתב : אורן אגמון

נורא קל להשתעשע בערכים הומאניים כאשר בהמות עבודה אנושיות שחורות עושות בשבילך את כל העבודה האמיתית. כך היה גם במטבח מס' 1 באמריקה הצעירה. בזמן שנשיאים נאבקו לעצב מדינה דמוקרטית המבוססת על ערכי חופש מוחלטים, למטה במטבח עמלו עבדים שחורים בהתקנת תבשילים לאדוני הארץ המשתעשעים ביצירת היסטוריה ללא כל חשש מהאבסורד הזועק מתוך התקרובת שהוגשה להם יום ביומו. זה היה כל כך קל ונוח, עד שזה לקח להם 245 שנה להשתחרר מהפשע האנושי שהוא מהגדולים בהיסטוריה.

הנשיאים הראשונים, ווושינגטון, אדמס וג'פרסון, לא היססו כלל להוסיף עבדים לצוות המטבח הנשיאותי, ובכך לקבע מסורת שחורה במטבח הלבן גם לאחר מלחמת העצמאות – מסורת הקיימת למעשה עד היום.

היו נשיאים שכל כך אהבו את הבישול של עבדיהם, או של צאצאי העבדים שעבדו בשבילם בביתם הפרטי – עד שהביאו אותם יחד איתם לבית הלבן. כך עשה האריסון ב-1890, וכך גם עושה השחור הראשון שאינו טבח אך בכל זאת הגיע לבית הלבן 118 שנים לאחר מכן.

רק ב-1891 הובא החשמל למטבח הבית הלבן, ובכך התחילה המסורת המבוססת על עבודת כפיים במטבח הנשיאותי להתחלף אט אט בשיפורים טכנולוגיים. ב-1902 שיפץ הנשיא רוזוולט (הראשון, תיאודור) את המטבח, שיפוץ מן היסוד, והכניס שיפורים טכנולוגיים, כולל הצעקה האחרונה במטבחי החברה הגבוהה, ששמו אולי מלמד מה חשבו נשיאי ארצות הברית על מי שמתקין ארוחותיהם: "המלצר הטיפש" – מעלון חשמלי שהיה מעלה את הארוחות המוכנות מהמטבח אל חדר האוכל הנשיאותי המצוי ממעל. המקרר הראשון הוכנס ב-1922, אך זה לא שיפר את מצבו העגום של המטבח, שכנראה רוח העבדות עדיין שררה בו ולא נתנה למנהלי הבית שהות לשים ליבם אל מצבו הירוד.

רק ב-1933, כאשר רוזוולט השני נכנס לבית הלבן (פרנקלין, קרוב רחוק מאוד של תיאודור), או יותר נכון אשתו אלינור, או יותר נכון הנרייטה נסביט – סוכנת הבית המיתולוגית של אלינור – עבר המטבח הריסה ושיפוץ מן היסוד. הסיפור שמספרות אלינור והנרייטה הוא מטורף: "מצאנו תיקנים בכל מקום, פתחנו דלתות של ארונות שחורים ושבורים ופחדנו שמשהו יעוף עלינו משם, או שהווים יתלשו בנגיעה… מערכת הגז הייתה מיושנת, הכיורים מעץ רקוב, מצאנו מעלון חשמלי אחד חלוד (כן, כן, אותו "מלצר טיפש" שהתקין רוזוולט הראשון 31 שנה לפני כן ברוב הוד והדר, אחחח… איך חולפת תהילת עולם), מקרר מסריח ועבש מעץ מיושן, ואפילו חיבורי החשמל היו ישנים ומסוכנים, פחדתי לגעת ולהפעיל את המתגים… הפתרון היה אחד ויחיד – מטבח חדש".

המטבח פורק ונבנה מחדש. היו אלו ימי המשבר הכלכלי של ה"ניו דיל", ופרנקלין עמד על כך שעובדי רווחה ומובטלים יבצעו את העבודה היכן שניתן. כל המטבח הוחלף בחומר החדש בשוק – פלדת אל חלד – הנירוסטה. הדבר עמד, מאוחר יותר, בסתירה מוחלטת מול משטר הארוחות והמזון שהופק במטבח החדש. פרנקלין האומלל ראה שיפור במבנה המטבח, אך לא באיכות המזון של אלינור וגב' נסביט, שהאמינו במטבח פשוט וחסכני. מן הידועות, כי אלינור השיתה משטר ארוחות עגום מאוד במשכן הנשיאותי. ארוחותיו של הנשיא היו דלות, ואלינור התפרסמה בסירובה להגיש ארוחות נאותות לבאי הבית. היא טענה כי היא חייבת לשמור על גזרתו של בעלה בשגרת יומו העמוסה, מה גם שבזמנים קשים של משבר כלכלי והתגייסות לאומית להצלת אמריקה – אין זה נאות להפגין רהב ושפע יוצא דופן המופק במטבח הנשיאותי בזמן שרבים מבני ארצה נאבקים להשיג את פת יומם (אפרופו אלינור וגב' נסביט, אולי כדאי להעביר מילים אלו למקרא ושינון אצל אחת ש. נתניהו, בארץ אחרת בה מתקיים משבר כלכלי…).

ב-1945, עם מותו ממחלה ממושכת של רוזוולט, נכנס סגן הנשיא הארי טרומן לבית. הביוגרפיה של טרומן המפתיע מלמדת שהוא "החל להבחין ברעשי חריקה מוזרים". מהנדסים ומומחים טענו כי הבית פשוט משווה להתפורר. ב-1952 שופץ שוב המטבח, יחד עם השיפוץ הנרחב בבית, ותקרתו הונמכה – כיאה לזמנים המודרניים של אחרי המלחמה.

מימי אייזנהאור, עקרת בית מקצועית, הייתה למעשה הגברת הראשונה הראשונה שברוח תקופת השגשוג הפכה את המטבח הנשיאותי מספק מזון פשוט למטבח גורמה איכותי. יחד עם רב-המלצרים צ'ארלס פיקלין -השחור, כמובן, בנם של זוג עבדים מג'ורג'יה – היא פיקחה ישירות על איכות המוצרים המוכנסים אל המטבח ועל איכות המזון. אחיו של צ'ארלס, ג'ון, אף הוא רב-מלצרים, הגיש יותר ארוחות נשיאותיות מכל אדם אחר בהיסטוריה של המטבח השחור-לבן, החל מ-1939 ולמשך 44 שנה ותשעה נשיאים. בקיץ 1983, לראשונה בחייו, היה נוכח ג'ון פיקלין בארוחה נשיאותית כאורחם של ננסי ורונלד רייגן ולא כאיש מטבח. הנשיא רייגן הזמין אותו בלימוזינה, מספר שבועות לאחר פרישתו, והושיב אותו לצידה של הגברת הראשונה (תפקיד שהיה שמור לו עצמו במשך אותם עשורים), ובכך ציין את העידן בו עבר המטבח השחור-לבן מתפקיד של ספק מזון פשטני לפרקים – לתפקיד מטבח הגורמה מס' 1 ביבשת.    

את הארוחה לג'ון בישל השף המיתולוגי של הבית הלבן – הנרי הלר. הלר השוויצרי, בילה 22 שנה וחמישה נשיאים בבית הלבן, יותר מכל שף או טבח אחר לפניו ואחריו, והיה למעשה מי שקיבע את המטבח הנשיאותי כמטבח גורמה. ביום פרישתו בדיוק, 12.11.1987, הוא הוציא לאור את  רב-המכר "ספר הבישול המשפחתי של הבית הלבן" ((White House Family Cookbook, ובו יותר מ-250 תפריטים נשיאותיים, כולל מתכונים מהארוחה המפורסמת ביותר של הלר – אירוח פיקניק נשיאותי באוקטובר 1969 על המדשאה הנשיאותית, ליותר מ-3000 חיילים משוחררים, בוגרי מלחמת וייטנאם, ומשפחותיהם, על ידי ריצ'ארד ופאט ניקסון.

ננסי ורונלד רייגן, כך מספר הלר, דרשו לטעום כל ארוחה נשיאותית לפני שהוגשה. השף היה מצלם את המנה כפי שהוגשה לזוג הנשיאותי במצלמת פולארויד, והיה תולה את התמונה מול השולחן בו הוכנו שאר המנות הזהות בכדי שהטבחים יכינו בדיוק את אותה המנה באותה הצלחות ולא יפשלו כאשר מביטה בהם הגברת הראשונה.

כיום מובל המטבח הנשיאותי על ידי האישה הראשונה בתפקיד. קריסטטה פאסיה קומרפורד היא האישה הראשונה והאסיאתית הראשונה בתפקיד זה, אותו היא ממלאת כבר תשע שנים. היא נולדה במנילה, פיליפינים, והיגרה בעקבות אחיה לארצות הברית. היא התחילה כעובדת מטבח אצל הילארי קלינטון, ועם פרישת השף ב-2005 היא מונתה לשפית ראשית על ידי לורה בוש. ב-2009 מישל אובמה חידשה את החוזה שלה. הגברת השחורה הראשונה אמרה: "היא גם אמא לילדה קטנה, ואני מעריכה את ראייתנו המשותפת בחשיבותה של אכילה בריאה ומשפחה בריאה".

בכך נסגר המעגל. ההיסטוריה השחורה של המטבח הלבן, שהתחילה בעבודת עבדים שחורים המשרתים נשיאים לבנים, מסתיימת בכך שגברת ראשונה שחורה ונשיא שחור ראשון ממנים שפית אסייתית להמשיך את המסורת של מטבח, המוביל מסורת קולינארית וערכים קולינאריים כמאפיינים החברתיים בתקופה בה הם מתקיימים.  

על מדיחים חסכוניים

קיימים היום בשוק מדיחים "ירוקים" שמסוגלים להדיח 14 מערכות כלים בעזרת 6.5 ליטרים של מים בלבד! כך למשל, כאשר אנו עוסקים בניסיון לחסוך במים, תוכניות ההפעלה של המדיחים מקבלות משמעות רבה עם תוכנית "חצי כמות" ו"תוכנית מהירה" שמקצרת את משך ההדחה, ומסייעות בהשגת השימוש החסכני.
מידת הרעש שמפיקים מדיחי הכלים נמדדת בדציבלים והיא נעה בין 40 ל-60 דציבל. דרגת הרעש של 60 דציבלים זהה לעוצמת הקולות של שיחה רגילה. דרגת רעש של 40 דציבל תבטיח לכם שקט מופתי בזמן ההדחה.
צורת יבוש משתנה בין המדיחים השונים והיא יכולה להיות בשיטה הטבעית באמצעות מאוורר או בשיטת הטורבו שמונעת את היווצרות כתמי המים. יש מדיחים בעלי מייבש טורבו עם מעבה, שמסיימים את עבודתם עם כלים יבשים לחלוטין, שאפשר לסדר בארון מיד בסיום ההדחה.

חיישני הלכלוך הם פריט כמעט הכרחי בכל המדיחים החדשים, מכיוון שהדבר מעודד חיסכון גם בצריכת החשמל וגם בצריכת המים. חיישנים אלה יזהו את מצב הכלים ויפעילו את המדיח בתוכנית ההדחה המתאימה, ובכך יווסתו את כמות המים והטמפרטורה המתאימים להדחה. רוב המדיחים החדישים מגיעים עם גוף חימום נסתר על מנת להבטיח כי גם לכלים העדינים מפלסטיק שנמצאים לרוב בחלק התחתון לא יגרם שום נזק בטמפרטורה גבוהה מדי.
המסנן הוא פרט חשוב לבדיקה בעת רכישת מדיח. קיימים היום מדיחים עם מסננים בעלי מנגנון ניקוי עצמי וגם מסננים תלת שכבתיים שיבטיחו ניקוי יסודי של כל סוגי הלכלוך. החידוש האחרון בתחום זה הוא מדיח בעל מיקרו פילטרים וארבעה מסננים שמגבירים באופן ניכר את עוצמת הניקוי של המדיח.

הדחה הגיינית – מידות החום האפשריות של המים חשובות אף הן, כיוון שהטמפרטורה המרבית לניקוי יסודי הנה 65 מעלות, אך על מנת לעשות הדחה הגיינית, על המדיח לחמם את המים לטמפרטורות יותר גבוהות. על מנת לחסוך בהוצאות החשמל וגם על מנת לשטוף את הכלים העדינים, על המדיח להציעה תוכנית הפעלה עם טמפרטורת מים נמוכה.
הפעלה מאוחרת- אם אתם מעדיפים שהמדיח יעבוד בזמן שאתם מחוץ לבית, אז יש פתרון גם לכך.טיימר להפעלה מאוחרת קיים היום כמעט בכל המדיחים ובכולם ישנה הקפדה על רמות שונות של בטיחות: מערכת ניתוק אספקת המים במקרה של דליפה, מערכת מניעת הצפה וכמובן גם בהגנה על הילדים קטנים באמצעות נעילת הדלת ונעילתו של לוח הפיקוד.
התווית הירוקה – מומלץ לבחון גם את התווית הירוקה שרוב המדיחים מאובזרים בה, מכיוון שהיא חושפת את תוצאות המבחנים בהם עמד המדיח, כאשר הציון המקסימאלי הן לחיסכון, הן לעוצמה והן לתוצאות הניקיון יהיו מסומנת באמצעות AAA.

חומרים, עיצובים וצבעים

לבן הוא הצבע הפופולארי ביותר בין המדיחים הרגילים והרחבים, אך אם אתם חושקים במוצר ייחודי, תוכלו להשיג אותם גם בצבע שחור או עם גימור נירוסטה למראה עתידני ויוקרתי. בנוסף, ניתן למצוא היום מדיחים דיגיטאליים בעלי גימור טיטאניום ומדיחים שולחניים קומפקטיים בעלי צבעים שונים (צהוב, לבן, אדום, כסוף ושחור).
המדיחים האינטגראליים והחצי אינטגראליים מגיעים בדרך כלל עם חיפויי עץ או עם חיפוי נירוסטה על מנת להשתלב עם ארונות המטבח. בחירת סוג לוח הפיקוד, תהיה הבחירה הנוספת שתצטרכו לעשות במדיחים מהסוג הזה מלבד סוג החיפוי. סוגים שונים של לוחות הפיקוד שניתן למצוא היום בשוק הם לוח פיקוד דיגיטאלי (ספרות דיגיטליות זוהרות מתוך חלונית כהה) בעל מראה אלגנטי, לוח פיקוד מכאני (שעוני חוגות מסתובבים) ולוח פיקוד משולב.
אם אתם חושקים בצבעוניות ובעיצוב ייחודי של המדיח במטבח, דגמי רטרו ייחודיים יספקו את רצונכם, כאשר דגמי רטרו "בילט אין" מגיעים בצבעי שחור, קרם, שמנת ואפילו אדום. דגמי הרטרו בהתקנה חופשית ניתן למצוא בצבעי לימון, ורוד, כסף, כתום ואדום.

הכול עניין של מחיר

בין הפרמטרים אשר ישפיעו בצורה הניכרת ביותר על בחירת המדיח הוא כמובן מחירו.
הדברים שמשפיעים ביותר על מחירו הם העיצוב וחומרי הגלם שממנו הוא עשוי. כך למשל, המדיח הזול ביותר בשוק יהיה הלבן והרחב. מעליו בסולם המחיר יופיע המדיח הצבעוני והמעוצב, והמדיח האינטגראלי יהיו היקר ביותר מבין כולם. אחיו החצי אינטגראלי יהיה זול במקצת אך לא בחצי המחיר, כפי שניתן לצפות משמו הייחודי.
המפרטים הטכניים של המדיחים משפיעים אף הם על המחיר, אך מכיוון שאלה אחראים גם על איכות העבודה וגם על החיסכון, יש לקחת דברים אלה בחשבון ולא להתפשר בקלות על מחיר(לעומת עניין העיצוב) כדי לזכות ביעילות טובה.
נסכם ונאמר כי מדיח אמור לשרת את צרכי הבית, להתאים למבנה הכללי של המטבח ולהיות נוח וקל לשימוש. לכן, בעת בחירתו על תשכחו לבדוק כיצד הוא עונה לכל הפרמטרים, והכי חשוב – שיהיה בו האיזון הדרוש בין הקידמה הטכנולוגית למחיר.

הוא כל כך טריוויאלי, עד שבלתי נתפס כי אי אז, לפני זמן לא כל כך רב – מוכר היה מתגלגל לאיטו עם עגלתו ברחוב הערים, ומכריז בקולי קולות "קרח! קרח!", וכל משפחה הייתה אצה ורוכשת לה בלוק קרח ונושאת אותו במלקחיים מיוחדים לביתה – להכניסו בארגז שלתוכו הוכנסו מוצרי המזון הרגישים לקלקול: ארגז קרח. וכשנמס, המתינו בדריכות לסיבוב העגלה הבא.

אכן היו ימים… מאז, לשמחתנו ולמזלנו, בא לעולם הפלא הגדול, המקרר החשמלי, ולבש אינספור צורות, הלך והשתכלל והותאם מכל בחינה שהיא לצרכי המשפחה המודרנית, זו המרבה להקדיש את זמנה לתרבות המזון המתפתחת, בד בבד עם ריבוי תכניות הבישול, כמו גם לימוד האספקט הבריאותי החשוב הנתון בתזונה מוקפדת ומדויקת. דיוק כזה מצריך גם כלים מתאימים, ובראש ובראשונה – הכלי השומר על איכות מזונותינו באופן מקסימלי, המקרר הביתי.
בחלוף הזמן, מלבד השכלולים הטכנולוגיים להגברת יעילותו, נוספו שיקולים עיצוביים. למשל, בעבר נתון הגודל היה מוגבל, כך שהקשה על אופן מיקומו בחלל ומציאת נישה מתאימה להניחו. כיום, לעומת זאת, קיימים עיצובים חדשים המאפשרים ניצול מקסימאלי של אחסון באמצעות יצירת אזור קירור והקפאה גדול או קטן, לפי בחירה.

כך, לצד מקררים עצומים, נגלה כיום גם את אלו הנטמעים בחלל המטבח. בתי העיצוב והמותגים המובילים מציגים קולקציות מקררים חדשים ומעוצבים, התופסים את מקומו של המקרר הישן, הענק והלבן ומעניקים טוויסט עיצובי בחלל המטבח. אלו נעים מעיצובים מהודרים במראה הייטקיסטי עד לעיצובי רטרו עם קריצה מודרנית, אשר משפרים את האווירה בחלל המטבח ו"עושים שמח" בעיניים.

שוק המקררים בארץ כיום מתבסס על רכישה של כרבע מיליון מקררים חדשים מדי שנה. התדירות בה אנו מחליפים את המקרר היא כל עשור לערך. ישראל בהחלט מהווה שוק חשוב והרבה יצרנים פועלים כאן, כבמעבדת ניסוי של טרנדים וטכנולוגיות, ולא פעם משווקים בארצנו המשופמת מקררים כחלק מבדיקת השוק העולמי. הסיבות לכך הן שמצד אחד, השוק בישראל קטן כך שההשקעה בבדיקה אינה גדולה; ומצד שני, בשל המצב הסוציו-אקונומי הטוב יחסית מתקיימת פעילות צרכנית ערה.

מה בסך הכול אנו מבקשים?

בחירת מקרר הינה עניין של טעם אישי, צורך משפחתי וקידמה טכנולוגית. כבר צוין שלעיתים אנחנו, הצרכנים הישראלים, מהווים מדד צרכני לשוק העולמי כולו, וככאלה – כנראה שיש לנו מידת אחריות מסוימת, אפילו אם לא רצינו בכך.

בסך הכול, אנו מבקשים מוצר מעולה שיעשה את העבודה היטב, ואם אפשר – שיהיה מתאים לגודל המשפחה, לכמויות האוכל ולצבע החזיתות של ארונות המטבח.
במטרה לבחור את המקרר המתאים לנו ביותר, יש להעמיק, "להיכנס" לתוך נבכיו, לבחון ולהתייחס בנפרד אל כל אחד מן המאפיינים השונים שלו.
לבשנו סוודר, ונכנסנו לבדוק.

הגודל/ הנפח כן קובע

פרמטר הנפח של המקרר קובע, למעשה, כמה יכול המקרר להכיל – הן ביחידת הקירור והן ביחידת ההקפאה. ניתן למצוא מקררים בנפחים הנעים לרוב מ-130 ליטר ועד 760 ליטר ביחידה אחת. בעוד שהקטנים מתאימים בעיקר ליחידים או למשרדים, מקררי הענק מתאימים למשפחות גדולות וברוכות ילדים. מרבית הצרכנים – כלומר, משפחות עם 2-3 ילדים – רוכשים מקררים שהנפח שלהם נע בין 600 ל-700 ליטר.

נפחו של המקרר משפיע על פרמטר חשוב נוסף – הגודל שלו. באופן טבעי, המקרר בעל הנפח הגדול ביותר יחזיק במידות הגדולות ביותר, ולהיפך. עם זאת, כדאי להפנים נתון אחד – עומק ארונות מטבח סטנדרטיים הינו 60 ס"מ. לכן, בבואכם לבחור מקרר, קחו בחשבון נתון זה והשוו אותו לעומק המקרר. קחו בחשבון כי יש לשמור על מרווח של מספר סנטימטרים בין גב המקרר לקיר, וודאו כי המראה שייווצר מתאים לכם, במקרה שהמקרר המבוקש יחרוג מקו הארונות.

במטרה לתת מענה לסוגיה זו, ישנן חברות המציעות מקררים שעומקם אינו עולה על 60 ס"מ. כדי לספק את הנפח המבוקש בישראל, אלו יהיו רחבים יותר מהמקובל. מקרר רחב יותר מאשר עמוק, מאפשר לראות ביתר קלות את כל מה שמאוחסן במקרר, ומאפשר נגישות גדולה יותר למוצרים. זאת לעומת מקרר עמוק, שבו אתה רואה בעיקר את מה שיש בחזית, ולא את מה שיש מאחור, כך שמוצרי מזון עלולים להישכח ולהתקלקל בו.

ישנם אף מקררים המצוידים בטכנולוגיה מיוחדת, המסתייעת בחומרי בידוד מתקדמים –מקררים בעלי נפח ענק מבלי להגדיל את המידות החיצוניות. מקררים אלו הם בנפחים של 800 ליטר ומעלה ואפילו 950 ליטר – אך במידות סטנדרטיות של מקרר 600-700 ליטר. טכנולוגיה זו גם אפשרה לפתח מגוון דגמי מקררים עם עומק גוף של 60 ס"מ, כעומק הארונות, ועדיין לקבל נפחים של 650-700 ליטר.

דלתות נפתחות

במקביל לנפח המקרר, ישנו הבדל משמעותי נוסף המשפיע על גודל המקרר ומקום האחסון – מספר דלתותיו. בעבר כללו המקררים הממוצעים שתי דלתות בלבד, כאשר העליונה פותחת את המקפיא, התחתונה את המקרר. המקררים המודרניים כבר מגיעים במספר וריאציות.

המקררים המגיעים עם שתי דלתות, הם לרוב המקררים שנפחם מתחיל ב-130 ליטר ומסתיים ב-600 ליטר, והם נמכרים עם החלוקה הקלאסית של מקפיא למעלה ומקרר למטה. ישנם מקררים מודרניים יותר הנמכרים גם הם עם שתי דלתות, אך הם נקראים Side By Side. השם מעיד על ההבדל: דלת ימנית הפותחת את יחידת הקירור, בעוד שהדלת השמאלית, המקבילה לה, פותחת את יחידת ההקפאה.

בנוסף, תמצאו בחנויות מקררים עם שלוש דלתות – אלו הם מקררים עם דלת אחת למקפיא ושתי דלתות למקרר עצמו. המקפיא במקרר זה נמצא לרוב בחלק התחתון ואילו המקרר עצמו בחלק העליון. מקררים אחרים כוללים ארבע דלתות – שתיים לכל יחידת קירור – וגם הם נמכרים עם יחידת ההקפאה בחלק התחתון. הנפחים מגיעים לרוב עד 750 ליטרים, אך קיימים גם מקררי ארבע דלתות בעלי יכולת אחסון גבוהה ונפח כולל של 900 ליטרים, בעיצוב ופונקציות מתקדמות וחדשניות, כשהבולטת שבהן היא האפשרות להצבתן של היחידות ביחד או בנפרד, על פי העדפה. כך ניתן לשחק עם מיקומן של היחידות כמו בשני חלקי פאזל צמודים או מופרדים וליצור עיצובים שונים בחלל המטבח, בין אם זה מקרר אחד בולט בגודלו

ודומיננטי שיהווה מוקד לעניין בחלל, או בין אם, לחילופין, העמדת כל יחידה בפני עצמה, בכל מיקום אשר נבחר.

50 גוונים של קור – שיטת הקירור

לצד הנפח של המקרר והחלוקה הפנימית שלו, ישנו פרמטר מהותי נוסף שיש להתייחס אליו – הטכנולוגיה המפעילה את המקרר. כיאה למוצר טכנולוגי, גם המקררים השונים פועלים על בסיס טכנולוגיות שונות. ליתר דיוק, שתי טכנולוגיות עיקריות.
הטכנולוגיה הראשונה היא No Frost – טכנולוגיית קירור יבש, אשר בה המדחס מזרים אוויר קר ויבש ואינו יוצר קרח.
הטכנולוגיה השנייה הינה טכנולוגיית Deep Frost, שבמסגרתה האוויר קר ולח יותר, והוא יוצר שכבת קרח בתוך הפריזר ובחלקו הפנימי של גב המקרר. שכבת הקרח הזו מופשרת באופן אוטומטי על ידי המקרר. זאת, בשונה משנים עברו בהן היה צורך להפשיר את המקרר ידנית אחת לכמה זמן. מבין השתיים, טכנולוגיית ה"נו-פרוסט" היא הפופולארית היום.
לצד שתי טכנולוגיות התפעול של המקררים, ישנן טכנולוגיות נוספות שמטרתן לשכלל ולשדרג את פעילות המקרר. הנה שתיים מהן:
קירור אנטי בקטריאלי באמצעות יונים שליליים – טכנולוגיה נוספת אותה ניתן למצוא כיום במקררים כאלו ואחרים, היא המערכת האנטי בקטריאלית באמצעות יונים שליליים. יונים שליליים נוצרים בטבע כמולקולת אוויר אשר התפרקה כתוצאה מאור השמש, מקרינה ומתנועת אוויר ומים. הם חסרי ריח, חסרי טעם ובלתי נראים. היונים עוזרים לסלק מהמקרר ריחות לא נעימים ובכך שומרים על איכות וטריות המזון.
קירור בטכנולוגיית מולטי אייר פלו (MULTI AIR FLOW) – בעזרת טכנולוגיה זו, המקרר מוציא החוצה את הקור ממספר נקודות פיזור, דבר התורם לכיסוי טוב יותר מבחינת קירור המוצרים ולחיסכון באנרגיה.

מהירות הקור – כושר קירור והקפאה

מלבד נפח, גודל, טכנולוגיית תפעול וטכנולוגיות אחרות, ישנו פרמטר נוסף שרבים אינם מתייחסים אליו: כושר הקירור וההקפאה. כושר הקירור הוא הזמן העובר עד שמזון מתקרר לטמפרטורה הנכונה. במקרר איכותי הזמן הלוקח לקרר הוא מופחת. ככל שהמקרר יודע להגיע לדרגת הקירור הרצויה יותר מהר, כך הוא יותר איכותי.
כושר הקפאה קובע כמה זמן יעבור עד שיחידת ההקפאה של המקרר תצליח להקפיא את האוכל. כאשר רוצים לאחסן מזון לתקופות ממושכות, השאלה בתוך כמה זמן המקפיא מגיע לרמת הקפאה היא שאלה קריטית – ככל שיחידת ההקפאה מקפיאה את המזון מהר יותר, כך נשמרים יותר הערכים התזונתיים שלו.
*במקררים החדישים, ניתן למצוא את טכנולוגיית ה-Super Cool Function – טכנולוגיה זו מאפשרת ירידה דרסטית ומהירה בטמפרטורה של המקרר, היעילה בעיקר לאחר קניית מוצרי מזון רבים והכנסתם למקרר בבת אחת. לאחר כמה שעות חוזרת הטמפרטורה לרמתה הנורמלית.

צריכת אנרגיה וחיסכון בחשמל

פן נוסף וחשוב במקררים נובע מהטכנולוגיה, אך ההשפעה שלו היא בעיקר סביבתית. מדובר במד צריכת האנרגיה של המקרר, הנקבע לפי הרשויות במדינה. המקררים הדורשים את מינימום האנרגיה מדורגים ברמת A, וזו משתנה עם הגידול בצריכת האנרגיה ל-B, C, D, E ו-F.
צריכת החשמל של המקררים מושפעת מרמת הבידוד התרמי בדפנות המכשיר, מרמת האיטום של הדלתות, מכמות המזון המאוחסנת במקרר, מרמת הקירור הנדרשת, מתדירות ומשך פתיחת הדלתות, מהטמפרטורה והלחות היחסית של החדר שבו נמצא המקרר ועוד. הנה דוגמא כיצד מבנה המקרר משפיע על הצריכה האנרגטית שלו: כאשר פותחים מקרר בנפח של 600 ליטר עם דלת אחת, כל המקרר מקבל מכת חום מבחוץ, והוא צריך לעבוד כדי לקרר את הפנים מחדש. לעומת זאת, כאשר פותחים דלת אחת מבין שתיים, המאפשרת גישה רק לחצי מקרר, נכנסת כמות קטנה יותר של אוויר חם.
חברות משקיעות כיום המון זמן ומחשבה בניסיון לפתח מקררים בעלי נפח גדול וצריכת חשמל נמוכה, לכן יש לשים לב לדירוג האנרגטי של המקרר ביחס לגודלו. לדוגמא, מקרר בנפח של 700 ליטר חייב להיות מקסימום בדירוג אנרגטי B. כל דירוג נמוך יותר מלמד שצריכת האנרגיה של המקרר גבוהה ביחס לגודלו.
כדאי לזכור כי כל מקרר נושא תווית מיוחדת הקובעת את רמת צריכת האנרגיה שלו, אך יש לזכור גם כי ההבדלים בין רמה לרמה מבחינה כספית אינם גדולים, והם יכולים להגיע עד עשרות שקלים בודדים בשנה.
מלבד מדי צריכת האנרגיה, מקררים המצוידים במדחסים שפועלים בטכנולוגיית" אינוורטר" הינם חסכוניים יותר בצריכת החשמל בשיעור של כ-30% ממדחס רגיל, וכך גם מקררים היברידיים (שנודעים גם בזכות בקרת הטמפרטורה המדויקת שלהם).
טכנולוגיה חדשה נוספת בתחום החיסכון באנרגיה, באה לידי ביטוי בהימצאותם של כרטיסי זיכרון במקרר. תפקידו של כרטיס הזיכרון הוא ללמוד את הרגלי פתיחת המקרר שלנו ובכך לווסת את הטמפרטורה שבתוך המקרר. כפועל יוצא מכך, כך טריות המזון נשמרת לאורך זמן.

שפר הופעתך – סגנון ועיצוב

לצד ההיבטים הפונקציונאליים החשובים בבחירת המקרר, יש לקחת בחשבון היבט משמעותי לא פחות – העיצוב. לאור העובדה כי מדובר במכשיר חשמלי גדול בהשוואה לכל מכשיר חשמלי אחר במטבח או בבית, למראה של המקרר ישנה השפעה משמעותית על החלל בו הוא נמצא. בהתאם לכך, תמצאו מבחר גדול של עיצובים וסגנונות. עיצוב המקרר הינו מרכיב מהותי עבור הצרכנים. תכנון המטבח מתחיל לרוב מהמקרר, ועל פיו ממשיכים בקו העיצובי של סגנון ארונות המטבח ושאר המוצרים הנלווים.
בכל הקשור לסגנון, אפשר להצביע על שני סוגים עיקריים:
Free Standing – סגנון בו המקררים אינם משתלבים בארונות בשום צורה, והם עומדים בפני עצמם בתוך חלל המטבח, עובדה ההופכת אותם לבולטים יותר, כמובן.
המקררים מגיעים במבחר צבעים וחיפויים. הצבעים הפופולאריים הם נירוסטה, לבן ובז', אך יש גם מקררים בצבעים שונים, מירוק דרך כתום בוהק ועד כחול. רובם מגיעים בסגנון מודרני, אך יש גם חברות המציעות מקררים במראה רטרו, המזכיר את המקררים של שנות ה-50 וה-60.
מקרר אינטגרלי BUILT-IN – עיצוב בו המקרר מתמזג בשלמות עם קו הארונות, כשאף הדלת שלו זהה לדלת הארונות. כך, במבט כללי על המטבח קשה להבדיל בין דלת הארון לדלת המקרר. המקררים האינטגרליים החדישים מגיעים בנפחים של 800 ו-700 ליטר, המשתלבים בקו המטבח, כאשר מרכז השליטה בהם הינו מסך LCD טאץ' זעיר, המאפשר שליטה מלאה על פונקציות המקרר, כמו גם אופציית השארת הודעות אישיות כתובות על המסך (וניתן אף, בעזרת כרטיס זכרון, להשתמש במסך כבמסגרת תמונות שתראה את התמונות לבחירת הלקוח). כמו כן, להשלמת האינטגרציה, ניתן במקררים אלה להחליף את ציפוי דלתות המקרר לציפוי זכוכית או לציפוי עץ לפי צבע המטבח.

אקסטרות

אלו עשויות להעשיר ולשפר או אפילו לפנק. ראוי לבדוק את מידת הצורך בהן, שכן הן כרוכות, כמובן, גם בתוספת עלות. ביניהן: מגירת Extreme Freeze,תאורה בתא ההקפאה, פיקוד שבת אוטומטי, זמזם המתריע על דלת שנותרה פתוחה, מתקן לייצור קוביות קרח, התקן של "קיוסק" עם ברז מים קרים, מתקן לבקבוקי שתייה ועוד.

חומרים שונים ותוספות עיצוביות אפשריות

שינוי נוסף שחל בעיצובי המקררים הינו השימוש בחומרים שהיה מוגבל בעבר לגימורי נירוסטה שמוקמו רק בצד החיצוני של המקרר. כיום מוצעת כיום סדרת מקררים, בעלת גימורי נירוסטה חיצוניים ופנימיים. במקררים אלה שש דלתות, כאשר העליונות נפתחות לחלל מרווח אחד, המאפשרת ניצול מקסימאלי של אחסון מוצרים במקרר לצד עמידות גבוהה בפני שחיקה בזכות הנירוסטה.
עוד חידושים עיצוביים הינם חיפוי זכוכית והדפסים שונים – אלו יכולים להחליף את המקרר בגוון המתכתי החלק, או את ערמת הפתקים והמגנטים המוצמדים על המקרר, ולהכניס קצת אור וחיות אל החלל. פרחים ועלים בשלל גוונים מרהיבים, גיבורי-על או אפילו תמונות משפחתיות, הן חלק מהאפשרויות המוצעות העשויות להחליף את דלתות המקרר החלקות הרגילות.

המיקרוגל

בבתים רבים המיקרוגל משמש בסיס יומיומי, ולכן חשוב להקפיד על מיקומו הפיזי במטבח והגובה שלו. מעבר לכך, חשוב לדעת כי ישנם שני סוגים עיקריים: המיקרוגל המכאני נחשב לפשוט יותר וכולל פעולות פשוטות של חימום אוכל והפשרת מזון קפוא, בעוד המיקרוגל הדיגיטלי הינו בעל טיימר מדויק יותר וכולל צג בקרה, והוא מאפשר דיוק מוחלט בטמפרטורה, ומשום כך ניתן לתכנתו לסוגי בישול או חימום שונים. בנוסף, בשוק נמכר מיקרוגל המתפקד כתנור בישול ואפייה. זהו מכשיר הכולל גוף חימום אחד או יותר, ובחלק מהמקרים גם מאוורר טורבו. הוא אינו מהווה תחליף אמיתי לתנור בישול רגיל, אך הוא בהחלט מאפשר לוותר על טוסטר אובן.

נפח המיקרוגל נע לרוב בטווח שבין 17 ליטר ל-35 ליטר. להכנת מזון עבור משפחה בת 4-5 נפשות יש צורך במכשיר בקיבולת של כ-30 ליטר. עוצמת המיקרוגל נמדדת בוואט וההספק נע בטווח שבין 700 ל-1100 ואט. ככל שהעוצמה גבוהה יותר, משך החימום יהיה מהיר יותר וניתן לבשל במיקרוגל כמות גדולה יותר של מזון. הספק של כ-700 ואט יתאים להפשרה או לחימום ולבישול מנות קטנות, והספק של 900 ואט ויותר – מיועד לבישול בכמות גדולה.

מה עוד יש במיקרוגל? פונקציית ה-POWER FAVORITE – לשמירת התכנית האהובה עליכם בזיכרון המכשיר; עוצמה דו-מוקדית המפזרת את האנרגיה באופן שווה בחלל התא, לחימום אחיד; מנגנון נעילה אלקטרוני בפני ילדים; ועוד. 

הטוסטר

הטוסטר המודרני מאפשר לקלות לחם במהירות, ומכשירים מתוחכמים יותר אף מאפשרים לקלות סנדוויצ'ים ומאפים אחרים. עוצמת המכשיר המומלצת לטוסטר היא 500-1,100 ואט. פלטות הגריל פועלות בטמפרטורה גבוהה ובהספק של 200 ואט.

ברבים מהם ניתן למצוא פלטת גריל שבה ניתן להכין טוסטים, שיפודים ונקניקיות. בחלקם יש מנגנון הגבהה לכריכים עבים במיוחד והם ניתנים לפתיחה ב-180 מעלות. חידושים נוספים הם: טיימר אלקטרוני לקביעת סוג ההשחמה הרצויה, עם דרגות קלייה; מגש נשלף לפירורים; מנגנון הרמה לשליפת לחם עבה במיוחד; לחצן לחימום חוזר ולחצן להפשרת לחם קפוא; לחצן לביטול פעולה; ותא לאחסון הכבל בתחתית המכשיר. 

טוסטר אובן

במטבחים קטנים ניתן לראות בטוסטר-אובן תחליף לתנורי אפייה גדולים. נפחו נע בין 12 ל-42 ליטר, כשלחימום של כ-6-4 מנות יתאים טוסטר בנפח של כ-28 ליטר ויותר.

לטוסטר-אובן צמד גופי חימום – עליון ותחתון. גוף החימום העליון נועד לגריל, השחמה, הקרמה וכדומה; גוף החימום התחתון נועד לחימום מזון בטמפרטורה נמוכה או להכנת פיצה ומאכלים אחרים בטמפרטורה גבוהה; והפעלה משותפת של שני גופי החימום – למגוון רחב של סוגי אפייה. מאוורר טורבו הקיים בדגמים מסוימים מספק פיזור חום אחיד ומקצר את משך החימום.

בטוסטר המודרני תמצאו דפנות קרות המונעות חימום של דברים המונחים בסמוך, תאורה פנימית ומגש פירורים לניקוי קל.

הקומקום החשמלי

בשוק מוצעים קומקומים זולים, אך כדאי לבחור בקומקומים משוכללים שיאריכו ימים ויבטיחו איכות מים טובה יותר. יש לוודא שבקומקום יהיה גוף חימום נסתר אשר לא בא במגע עם מים, קל לנקותו והוא צורך פחות חשמל. קומקום אמור לשבת על בסיס יציב של 360 מעלות. חשוב שידית הקומקום תהיה מבודדת בזמן החזקתו ומזיגת המים הרותחים.

הקומקומים החשמליים כיום הם ידידותיים לסביבה. הם מאפשרים שליטה על כמות המים המורתחת, וניתן לחסוך כך עד 66% מצריכת החשמל על ידי חימום כמות המים הנחוצה בלבד. קיימים דגמים המאובזרים בחלון שקוף בעל סרגל מדידה שמציג מהו מספר ספלי המים שבקומקום.

ולסיום סיומת…

לצד מכשירי החשמל הקטנים, אתם יכולים לאבזר את המטבח שלכם בשלל מכשירים נוספים וגאדג'טים נפלאים. זה מתחיל במתקני מים מינרליים או במתקנים לטיהור מים, ממשיך במכשירים חשמליים המיועדים להכנת מזון דל שומן ומסתיים במחבתות פלא חשמליות, המצוידות במשטח טפלון להכנת תבשילים, חביתות ובשר.

בדרך אתם יכולים לבחור בסיר בישול איטי לתבשילי קדירה, אופה לחם, מטחנת תבלינים, מסחטת מיצים קשים, סיר לבישול אורז, מכונת גלידה, מיני מעבד מזון לעשבי תיבול ולאגוזים, מכשיר להכנת וופל בלגי ופנקייק, קולפנים, משקל חשמלי ועוד. במילים אחרות, הכול עניין של תקציב, רצון וצורך.

אם אתם יודעים כמה כסף עומד לרשותכם, מה אתם רוצים שיהיה במטבח שלכם ומה אתם צריכים, אתם יכולים להוסיף את המכשירים הקטנים שיהפכו את החדר החשוב ביותר בבית למושלם עבורכם.

אחרי שתכננו ועיצבנו את המטבח, בחרנו את הארונות, הפרזול וכלי החשמל העיקריים, מגיע תורם של הפריטים הקטנים. הכוונה היא למכשירי החשמל הקטנים ולאביזרים שונים, שישלימו את המטבח ויהפכו אותו לנוח וליעיל עבורנו.
שוק מוצרי החשמל מציע מגוון רחב של מוצרים הנותנים מענה לכל צורך, פונקציונאלי ועיצובי כאחד. בהתאם לכך, חשוב להשקיע מעט מחשבה טרם הרכישה, בהתייחס לצרכים שלכם, לאופי השימוש ולסגנון העיצובי של המטבח שלכם.

שני מכשירים בעלי חשיבות לאלו שאוהבים לבלות במטבח הם המיקסר והבלנדר.
בכתבה זו נגענו בנושאים שיעזרו לכם לבחור את המכשיר הטוב והמומלץ עבורכם.

לאילו פרמטרים יש להתייחס בעת רכישת מכשיר חשמלי

כאשר תבחנו את הסגנון והמראה של המכשירים, תגלו מגוון אפשרויות עצום המתאים לכל מטבח. הקפדה על הצבעים, החומרים, העיצובים והסגנונות תתרום למראה ולתחושה שתשרור במטבח. אם מדובר בגוונים של לבן, חום בהיר ואפילו אפור, אפשר ורצוי לתת נגיעות מעניינות עם מכשירי חשמל צבעוניים בגוונים בהירים. הקומקום החשמלי הינו דוגמא מצוינת למכשיר שהיה סתמי למדי בחיצוניותו והפך למיצג מעוצב של צבע וצורה.

מיקסר- בסיסי ושימושי

המיקסר עושה את עבודת ההקצפה, הלישה והערבול. עושה מעט, יחסית למעבד מזון, אך נותן מענה לצרכים הבסיסיים ובמחיר נמוך משמעותית. עם זאת, חשוב לזכור כי המיקסר אינו מחליף את מעבד המזון; למיקסר להבים מקובעים בתחתיתו, בעוד שלמעבד המזון יש מגוון של סכינים ולהבים הניתנים להחלפה בהתאם למזון.

כיצד לבחור את המיקסר שמתאים לנו?

המיקסרים נחלקים לשני סוגים עיקריים: מיקסר ידני ומיקסר שולחני. הראשון הוא קומפקטי – יש לאחוז בו בעת השימוש, ומתחברים אליו שני מוטות להקצפה, לישה או ערבול. פשוט וזול. המיקסר השולחני מוצב על משטח העבודה, והוא גדול ומאסיבי יותר וניתן להכין באמצעותו כמויות גדולות של מזון. יתרון נוסף הוא היכולת להוסיף אליו בפשטות חומרים בעת השימוש. ישנם דגמים של מיקסר משולב, כלומר מיקסר ידני שניתן להציבו על קערה – מה שהופך אותו במידה מסוימת למיקסר שולחני.

בכל הקשור למיקסר שולחני, חשוב להקפיד לבחור במיקסר קל משקל שאינו גדול במיוחד, שכן כך יהיה קל להעביר אותו ממשטח העבודה לאחסון. למיקסרים החדשים קערות נירוסטה גדולות במיוחד ונפחן מגיע לשמונה ליטרים.
מנועי המיקסרים השולחניים חזקים, כך שהיכולת שלהם להתמודד עם בצק ותערובות סמיכות היא גבוהה. ישנם דגמים המאפשרים בחירה בין 10 מהירויות שונות, בהן מצב שמאפשר הוספת חומרים באופן איטי, תוך כדי עבודה, למניעת פגיעה בתערובת. למיקסרים אלו יש פונקציות נוספות, דוגמת מכסים נגד התזה, אשר אותם קל להוציא ולנקות, כמו גם כרטיס אלקטרוני, השומר על מהירות הסיבובים גם בתערובות סמיכות.

בלנדר-מה כדאי לדעת טרם הרכישה?

הבלנדר משמש להכנת נוזלים, שייקים, מרקים, משקאות וכתישת קרח. כמו במיקסר, ישנם שני סוגי בלנדרים.
בלנדר שולחני דומה למיקסר בכך שהוא בעל תושבת ומכסה המונע מהנוזלים להישפך החוצה. מנוע הבלנדר ממוקם בתושבת ויש לו מספר מהירויות, במטרה לשלוט במרקם הנוזל ורמת הערבוב. בלנדר ידני כולל מוט שבתחתיתו מצויים להבים. לחלק מהמכשירים הידניים יש מיכל קטן, אך גם אז יש צורך לאחוז בבלנד המוט בזמן הפעולה שלו.

הבלנדר השולחני נמכר עם מיכלים בנפח של 0.5-2 ליטר, אך מרבית הדגמים כוללים מיכל בנפח של 1-1.5 ליטר, כאשר נפח של 1.5 ליטר הוא המומלץ ביותר. במרבית המקרים המיכלים עשויים פלסטיק, חלקם מזכוכית ובודדים מנירוסטה. מיכל פלסטיק הוא קל משקל, ולכן הוא נוח יותר, אך עבור כתישה של קרח יש לבחור במיכל זכוכית.
בכל הקשור לעוצמה, הספק של 400 ואט יספיק לעיקר השימושים. אך לחומרים קשים, לכמות גדולה וכן לכתישת קרח יש צורך בבלנדר בעל הספק של 500 ואט ואף יותר. מהירות סיבוב הבלנדר גם קובעת את איכותו, וחשוב שיהיה לפחות במהירות סיבוב של 14,000 סיבובים לדקה.

מה עוד כדאי לדעת? בלנדר בעל להבים חזקים מנירוסטה (פלדת אל-חלד) – נחשב לאיכותי וטוב יותר. בדגמים החדשים יש מנגנון הקובע את מהירות וזמן העבודה בהתאמה לסוג המזון. בדגמים אחרים יש גם ברז מזיגה.

חזיתות ודלתות

בכל פרויקט אדריכלי החזיתות הן הבעת פניו, כמו גם בחלל הבית בכלל, ובפרט – בחלל המטבח. אלה מייצגות את אופיו ועיצובו ומקנות לפרויקט את תעודת הזהות.
שילובה ההרמוני של החזית באדריכלות הבית/הדירה, תוך שילוב הנדסת אנוש נכונה, מאוזנת, מדגישה, מסתירה – משרת את מטרת האדריכל/מעצב: להביע נאמנה את מגמת העיצוב – מודרנית, מינימליסטית, עכשווית, עמוסה, מסורתית/כפרית או כל זרם אחר בעיצוב.
חזית המטבח נשענת על מערך תכנון מטבח נכון במארג כל הדירה. מלאכת התכנון מובילה את מידרג הנראות (גלויה לעומת נסתרת), ומכתיבה את כיוון ועוצמת מראה החזית המבוקש. חזית המטבח הינה קומפוזיציה של חומרים, גוונים ומרקמים – מהרצפה ועד התקרה, השילוב והיחסים בין כל המרכיבים (סוג הדלתות, משטחים, ידיות, חיפוי הקירות והרצפה) חושפים את פניו של המטבח אל מול כל הבית.
אלה יקנו למטבח את האווירה הרצויה, מהמגמה העכשווית, המודרנית המינימליסטית, ועד הכפרית המסורתית.
כל חומר הנבחר לשמש כשחקן במחזה "המטבח" – החל מהמראה המתועש, כדוגמת נירוסטה, זכוכית, פורמייקה, אלומיניום או כל חיפוי אחר, ועד לחומרים הטבעיים, כעץ, ברזל וכדומה – כל אחד מאלה הוא מרכיב משמעותי בהענקת החוויה לשוהה בחלל המטבח. כל אלה תחת מטריית תכנון תאורה, המסייעת להדגשה ומיקוד חזיתות נבחרות.

חזית הזכוכית

בשנים האחרונות גובר הביקוש לחזיתות העשויות מזכוכית, שיש לה יתרונות בולטים בזכות טכנולוגיה מפותחת.
עופר עמיר, מנכ"ל ומוותיקי ענף המטבחים, מצדד בחזית הזכוכית. "מדובר במוצר חדשני יחסית, אבל מניסיוני אני יכול לומר שרוב המתלבטים באיזה חומר להשתמש בוחרים בסופו של דבר בזכוכית. היא משדרת ניקיון, אחידות ויוקרה (למרות שהיא לא כל כך יקרה בפועל), והיא מאפשרת מגוון רחב של אפשרויות. בהתקנת חזית מזכוכית ניתן לבחור בזכוכית מט או מבריקה ובשילובי מסגרות אלומיניום בגדלים שונים ובצבעים שונים, וכמובן – על הזכוכית ניתן להדביק חומרים שונים, כמו בדים או הדפסים באינסוף אפשרויות. הלקוח יכול להוריד כל תמונה מהאינטרנט ולבקש אותה על חיפוי הזכוכית, ואם כבר – ניתן לשלב את הדפס הזכוכית הזה גם על המקרר ועל השולחן במטבח, כדי ליצור אחידות עיצובית מושלמת. יתרונות נוספים לחיפוי הזכוכית הם: עמידות לשריטות (בניגוד לעץ), צבעים שלא משתנים עם הזמן והיא אינה מתעקמת ומקבלת "גלים". החיסרון הבולט של הזכוכית הוא שהזכוכית נשברת כשהיא חוטפת מכה עזה, כמו שקורה לחלון. אבל עופר עמיר לא רואה בזה בעיה מיוחדת: "אם הזכוכית נשברת, אז אפשר פשוט להחליף אותה. מחליפים את הדלת באותו החומר, עם אותם הצבעים או אותו הדפס ובזאת נפתרה הבעיה. לו היה חיפוי מעץ חוטף מכה באותה עוצמה, אז התיקון הוא יותר בעייתי, כי צריך יהיה למצוא את החומרים המקוריים ולהתאים אותם ואת הצבעים שכבר השתנו עם הזמן לאזור שמסביב לאותה מכה". מחירי חיפוי הזכוכית, אגב, זהים לאלה של צביעה איכותית על עץ ויקרים במעט מחיפוי הפורמייקה. לצביעה על עץ ולזכוכית, לעומת זאת, אין את בעיית ה"קנטים", ממנה סובלת הפורמייקה.
מיקי כפיר, גם הוא בעל חברה העוסקת בתחום חזיתות המטבחים, מתאר: "אנחנו מחזיקים מחלקה גרפית שלמה שמטפלת בהדפסה על זכוכית בחזיתות, שיטה שהיא מאוד פופולרית במטבחים כיום. צביעת הזכוכית נעשית על ידי הדבקה בגב הזכוכית, כך שאפשר לנקות את הדלת מכיוון החזית וההדפס נשאר שלם לאורך זמן".
"בנוסף לחזיתות", טוען כפיר, "נוצרה מגמה של חיפוי קירות המטבח. לא עוד שטחים מתים של קירות, אלא חיפוי טוטאלי של חללי הפנים בעזרת שימוש בזכוכית קליר נטולת עופרת. החיפויים משתלבים בין החלקים העליונים והתחתונים של המטבח, והבחירה המקובלת היא בזכוכית צבועה, שמתאימה להדפסי החזיתות". היתרון בחיפוי זה על פי כפיר, הוא במראה הרמוני ומלא, שמאפשר לכסות את פתחי החשמל והחוטים של אביזרי החשמל כך שאין מילימטר שנותר חשוף, ויש התאמה מושלמת בין החיפויים לדלתות החזית".
מירה מילר, מעצבת ראשית בחברה העוסקת בתחום המטבחים, מצביעה על השינויים בתחום הזכוכית, שבעקבותיהם יותר ויותר ישראלים בוחרים במטבחים שקופים, בעלי מראה קליל ומעוצב.
"כיום", טוענת מילר, "מבחר הזכוכיות הוא עצום ומאפשר בחירה מתוך כמה משפחות של זכוכיות מעוטרות: זכוכיות רטרו למראה נוסטלגי, זכוכית אסיד במראה אטום, זכוכיות מודפסות המאפשרות שילוב עם פרופילים וזכוכיות שקופות המשלבות אלמנטים של הדפסים, כמו נייר אורז, פסים ודוגמאות שונות". וכדי להוסיף יופי, מסבירה מילר, עולם הגרפיקה "התלבש" היטב על תחום הזכוכית, והמעצבים מנצלים את ההדפסים כדי להוסיף אמירה אמנותית למטבח.

חומרים למטבח וטכנולוגיה מתקדמת

חומרים סינתטיים, במראה טבעי או מלאכותי, הולכים ותופסים מקום של כבוד בחזיתות המטבחים.
בין היתר, תרמה לכך העלייה בפופולריות של מטבחים במראה שאינו מבוסס על העץ המסורתי, אלא על זכוכית, צביעה בגוונים עזים וחומרים סינתטיים ומתכתיים. לכן, לצד מגמות העיצוב, דומה שמראה החזיתות מושפע קודם רבות מהחומרים החדשים שמציעות לנו טכנולוגיות מתקדמות. רינה אלקובי, מעצבת ומבעלי חברת מטבחים, מדגימה את הפיתוחים הטכנולוגיים בעבודה עם עץ הפורניר. "הפורניר עובר עיבוד בשיטות בטכנולוגיות מתקדמות", היאמסבירה, "והוא מאפשר הצגת מראה עתיק בחומרים חדשים, עם שילוב של הדפסים הנראים כעבודת אומן".
לדבריה, גם הפורמייקה עוד לא אמרה את המילה האחרונה. "הפורמייקה שאנו מכירים כיום אינה
חומר זול, אלא חומר משודרג בעל ויזואליה של אלומיניום, נירוסטה וחומרים מבריקים. יש גם פורמייקה משולבת עם פליז ונירוסטה בשלל דוגמאות, וישנה בשורה חדשה בדמות פורמייקת טקסטיל, בעלת טקסטורה של בד. פורמייקה כזו אידיאלית לחזיתותהמטבח, כי היא מאפשרת שילוב הדפסי מט על החומר ותופרת חליפה חדשה למטבח, במראה עדין ורומנ
טי".
המעצב הווארד ז'ורנו, הולך יותר רחוק. "היום יש מגמה של פיתוח חומרים פולימריים בעלי יכולת פיסולית גדולה יותר", הוא מסביר. "החומרים הפולימריים הם אלטרנטיבה טובה לחומרים הישנים, המוגבלים יחסית. חומרים אלה מאפשרים בניית חזית מחומר אחד, שאינה דורשת תשתית והדבקה חיצונית. כך אפשר להשתמש בבלוק אחד של חומר ולפסל בו כל מה שנרצה. ואין צורך בצביעה שעלולה להיות רגישה לשינויים במזג האוויר ושתיצור מראה לא אחיד בהמשך. חומרים אלו אינם מגיבים לשריטות והם סינתטיים לחלוטין". החומרים הסינתטיים המשמשים למשטחי עבודה ולחזיתות, מפותחים במעבדות ומותאמים במיוחד לדרישות של תנאי העבודה במטבח. בחומרים הבולטים בקבוצה זו אפשר להזכיר את אבן קיסר והקוריאן, המשמשים בעיקר למשטחי עבודה וגם לציפויים וחזיתות.
חומרי טיטניום שפותחו במסגרת המירוץ לחלל, הגיעו גם הם לחזיתות המטבח. חומרים אלה מאפשרים ליהנות מידיות חזקות וקלות משקל.
חומרים פולימריים אפשרות נוספת לציפוי דלתות היא באמצעות החומר הסינתטי פולימר. זהו חומר ציפוי אקרילי באיכות גבוהה, בעל עמידות בפני חום, לחות ומים.
הפולימר הוא, למעשה, סוג של ציפוי, דומה לפורמייקה, אך הוא גמיש. ביריעות החומר הגמישות בעובי של 0.3 מילימטר, משתמשים לעיטוף וציפוי אלמנטים של MDF צורני. הדלתות יכולות להיות בתבליט אחיד, בצורת גלים או טקסטורה, או בדוגמת מסגרת חרוטה.
העיבוד וייצור הדלתות נעשים באופן ממוחשב (במרכז עיבודים P.T.P – C.N.C).
לאחר חריטת המסגרת או הדוגמה על לוח MDF, יריעת הפולימר עוטפת את המוצר בטכנולוגיית כבישה חמה באמצעות מכבש ממברנה. ציפוי החזית והקנטים נעשה בכבישה אחת. לאחר הציפוי, תהליך של קירור מבוקר משמר את צורת הכבישה.
דלת בציפוי פולימר נראית כמו דלת צבועה, והיתרון הוא בעלות נמוכה יחסית. מבחינת ההיצע הוויזואלי, למשל, מוצעים כיום שישים צבעים של פולימר לא מבריק. קו מיוחד של פולימר מציע מראה מבריק, High-Gloss P, בגווני שחור, לבן, אדום וקרם. המראה המתקבל הוא כמו של דלת צבועה "שלייפלק".
מבחינת תחזוקה, הפולימר דומה לפורמייקה ומפגין עמידות בפני מכות קלות, זאת במיוחד יחסית לצבע שנוטה להתקלף ולהיפצע בקלות.

חיפויים

חיפוי למטבח הוא אחת הדרכים הטובות ביותר לתת למטבח שלכם מראה מיוחד ומעניין. הוא יכול לשדרג גם את המטבח הכי "סטנדרטי וזול" ולהפוך אותו למשהו מושקע ומושך.
אם התקציב שלכם מוגבל ובכל זאת אתם רוצים משהו עם אופי, הדבר הראשון ששווה לכם לחשוב להשקיע בו הוא חיפוי למטבח.
ישנם חומרים רבים שיכולים לשמש כחיפוי יעיל למטבח. בין אם אתם אוהבים את המראה הקלאסי של אריחי הקרמיקה, ובין אם מתחברים למראה הארצי של אבן טבעית או חושבים על עיצוב מודרני עם זכוכית כתומה – האפשרויות של חיפוי למטבח הן רבות ומגוונות.
אבל לפני שאתם רצים לקנות, ישנם כמה דברים ודגשים ששווה לכם לחשוב עליהם:
ראשית, כדאי לכם לחשוב ביניכם ובין עצמכם – מתי בפעם הבאה תשפצו או תחליפו את המטבח? אופנות באות והולכות. ולכן אם אתם חושבים שב-15 השנים הקרובות לא תשפצו את המטבח, לא תמיד כדאי לרכוש את החיפוי השונה ויוצא הדופן.
אחת הדרכים לעשות משהו מעניין שישרוד זמן רב היא לבחור נקודת עניין במטבח, למשל, מעל הכיריים, ולעצב שם בצורה מעניינת ודקורטיבית. את שאר הקירות אפשר להשאיר עם עיצוב מינורי יותר.

כדאי גם שתכירו את החומרים השונים מהם אפשר ליצור חיפוי למטבח:

קרמיקה ופורצלן, אבן טבעית, זכוכית, מתכת ונירוסטה.
כל אחד מהחומרים משדר משהו אחר. קרמיקה, פורצלן ואבן טבעית הם חומרים יותר "חמים", ומתאימים יותר למטבחים כפריים. זכוכית, מתכת ונירוסטה הם חומרים יותר "קרים", ומתאימים יותר למטבחים מודרניים. כמובן, זה תלוי גם בעיצוב הספציפי של החומר.

לסיכום, תחום הציפויים הסינתטיים לחזיתות והחיפויים משתנה ומתחדש תדיר. תמיד מומלץ לברר מה המילה האחרונה, במיוחד בתחום שבו מיטב המומחים שוקדים על פיתוח חומרים קלים, נוחים לניקוי ועמידים, המתאימים במיוחד למטבח.