קרנבל של עיצובים

0
315

הם עובדים ביחד כבר עשרות שנים ("כמעט כמו נישואין"), מעמידים במרכז יצירותיהם את תרבות החיים הברזילאית, רואים את המעצבים כמספרי סיפורים ונחושים לשמור על כדור הארץ שלנו. ראיון בלעדי עם האחים קמפאנה, מעצבי העל הברזילאים שעבורם הלא נורמלי הוא הנורמה

ליאור פרג'

Courtesy of Campana Studio

צילומים: Fernando Lazslo, Bob Wolfenson

אומרים שלא כדאי לערב משפחה ועסקים. אם הייתם אומרים לפני כמה עשרות שנים לבני משפחה קמפאנה שהאחים הומברטו ופרננדו יעבדו ביחד, ועוד יהיו מעצבי על מהשורה הראשונה בעולם, יכול להיות שכמה גבות היו מורמות בשולחן. הומברטו, יליד 1953, למד משפטים. פרננדו, שנולד שמונה שנים לאחר מכן, פנה לאדריכלות. רצה הגורל ושניהם החליטו לאחד כוחות וליצור רהיטים. בהמשך גם הקימו את Campana Studio. והשאר היסטוריה.

"הסוד שלנו הוא שאנחנו רבים כל הזמן". הומברטו (משמאל) ופרננדו קמפאנה.

הם מגדירים את עצמם כשונים לחלוטין, שני חצאים מנוגדים. אבל אולי זו אחת הסיבות להצלחה שלהם. "למען האמת, הסוד שלנו הוא שאנחנו רבים כל הזמן! זה כמעט כמו נישואין", צוחק הומברטו. "במלוא הרצינות, אנחנו עובדים בצורה סימביוטית, שיתופית. אני מביא משהו לשולחן, פרננדו ממשיך ממנו וכן הלאה. זה יכול להתחיל מדבר מה ביזארי שראיתי ברחוב, חלום שהיה לפרננדו או שיר ששמענו יחדיו. לכל אחד מאיתנו השקפה ייחודית על דברים, וכשהמחשבות שלנו נפגשות יחדיו נוצרת ה"אלכימיה" שהיא למעשה המדריך האמיתי של כל מה שאנחנו עושים".

פרננדו: "אנחנו מנוגדים מבחינת האישיות שלנו, אבל משלימים אחד את השני היטב. הומברטו הוא אומנותי ובעל אינטואיציה נהדרת לבחירת חומרים, צבעים, טקסטורות וטכניקות מלאכה. אני לעומת זאת מתפקד יותר כמו מנהל אומנותי: אני אוהב ליצור אוספים, לבנות תהליכים ולחשוב על קנה המידה התעשייתי. בקיצור, הומברטו הוא האח גדול הטיפוסי שדואג לגבי כל דבר, בעוד אני הצעיר שטופח לו על הגב ואומר "הכול יהיה בסדר". עשרות שנים אחרי שהתחלנו לעבוד ביחד, זו עדיין הדרך המאפיינת אותנו. אנו מקווים שזה יישאר כך. בכל פעם שניסינו לשנות את הדינמיקה הזו, נכשלנו לחלוטין".

"אנחנו מביאים את הסיפור של התרבות הברזילאית דרך העיצוב"

הקריירה של האחים קמפאנה רצופה בהצלחות. הם זכו ברשימה ארוכה של פרסים, פריטים פרי עיצובם נמכרו בסכומי ענק והם היו למעצבים הברזילאים הראשונים שהציגו את יצירותיהם במוזיאון לאומנות מודרנית MOMA בניו יורק. לדבריהם, הם לעולם לא יתפשרו על הסטנדרטים שלהם בדרך להצלחה. האחים קמפאנה נאמנים למסורת ממנה הגיעו באופן מוחלט, כשברזיל בכלל וסאו פאולו בפרט הם מקורות השראה ברורים. רבות מהעבודות שלהם משקפות את ברזיל ואת החיים של התושבים במדינה, הן החלקים הנוצצים והן החיוביים פחות. חומרי הגלם שהם מתבססים עליהם הם מקומיים בחלקם הגדול, ולא רק מסיבות כלכליות.

כך למשל השניים עיצבו לחברת Lasvit מנורות שההשראה שלהן היא הסוכריות הצבעוניות הנמכרות בשווקי ברזיל. צינורות השקיה זרחניים מגומי הרכיבו את כיסא "שושנת הים" פרי עיצובם, בעוד ששטיח יוקרתי במיוחד – שנמכר בכ-35,000 דולר – הורכב מבובות קטנות. אוסף הצעצועים האישי של האחים משנות ילדותם הרכיב כיסא אחר. לעיתים הטבע הוא שמקבל תשומת לב ביצירות שלהם, דוגמת רהיטים שעשו בהשראת בעלי חיים טרופיים.

"באמצעות הבאת הסיפור של תרבות דרך העיצוב, אנחנו מגלים לעולם את העושר של האנשים וההיסטוריה שלנו בצורה ייחודית. בו זמנית אנו מונעים את אפקט "הפיסטור" של העיצוב התעשייתי, בו הכול נראה אותו דבר והמוצרים הם חסרי נשמה. התמזל מזלינו להגיע ממדינה המאמצת כל כך הרבה מסורות ורקעים תרבותיים. במובן מסוים אנחנו משחקים עם כור ההיתוך הזה ומוסיפים אליו טוויסט משלנו, אבל תמיד מכירים במקור שהביא לנו את ההשראה והקונטקסט בו הוא קיים. זהו העיקרון שלנו בתור מספרי סיפורים, ואנחנו אסירי תודה לכך שהעולם מתעניין במה שיש לנו לומר".

 

"כל מעצב הוא מודל לחיקוי"

לצד הרצון להציג את ברזיל במלוא תפארתה, מונעים האחים קמפאנה על ידי חזון אקולוגי. חלק מעבודותיהם מיוצרות באמצעות פריטים שלא נראים לאדם הממוצע שמישים, אפילו פסולת המושלכת לצד הרחוב. אלו הופכים באמצעות שיטות ייצור סיזיפיות, טכנולוגיה מתקדמת והמון יצירתיות לחומרי גלם המרכיבים את יצירותיהם. הם נותנים כבוד לחומרים זמינים ודלים, במטרה לבצע בהם מהפך מוחלט. "בתחילת הקריירה לא היינו באמת מודעים למה מוגדר כ"אקולוגי". אני חושב שזה משהו שמגיע עם החינוך והשורשים הברזילאיים שלנו", מסביר פרננדו. "המשפחה שלנו עברה לברזיל מאיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה, וכמו רוב האנשים מהדור שחווה את המלחמה למדה בדרך הקשה להפיק את המיטב ממה שהיה זמין. סבתי הייתה מקבלת קופסת שימורים ריקה של שעועית והופכת אותה לספל או לעציץ. היא הייתה שותלת ירקות בחצר וחולקת אותם עם השכנים. ככה הם הברזילאים, במיוחד אלו שחווים מצוקה בכל יום. אין להם ברירה אחרת. הם חייבים להתחשב במשאבים כדי לשרוד. התושיה שלהם נובעת מהנחיצות".

הומברטו: "כיום, כמובן, אנחנו מודעים לכך שכמעצבים אנחנו אחראיים למחזור החיים בכל מוצר שאנחנו מייצרים. אני חסיד גדול של תנועת "Think globally, act locally", מכיוון שאני מאמין שכולנו יכולים לתרום להפחתת ההשפעה השלילית של סגנון החיים שלנו על כדור הארץ. כמייסדים של סטודיו לעיצוב, המייצר פריטים לצריכה, זוהי החובה שלנו לחשוב על תהליך ההפקה ודרכים חדשניות להפוך את התרחישים ההרסניים שמתרחשים ברגעים אלו. כל מעצב בעולם חייב להיות מודע לאחריות שלו כיום כמודל לחיקוי, אלא אם הוא מתחבא מתחת לסלע".

המעצב כמספר סיפורים

תהליך העבודה שלהם הוא אינטואיטיבי. הם מתחילים עם רעיון שמסקרן אותם, לו מקורות ההשראה כאמור מרובים. שלב העשייה כולל כשלונות על גבי כשלונות, עד שהם מגיעים לנקודת הרצויה מבחינתם – נקודה בה הם בטוחים שהחומר מגלה את עצמו באופן מלא ומראה "אישיות ייחודית".

אמרתם פעם שהחומר תמיד מגיע ראשון. שהחומרים בהם אתם משתמשים מגדירים את הצורה ואפילו את הפונקציות של המוצר.
הומברטו: "אנחנו מספרי סיפורים, וכמספרי סיפורים טובים עלינו להיות גם מאזינים טובים. זוהי נקודת ההתחלה שלנו: ההקשבה לחומרים, שמקבלים את התפקיד של השחקנים. אנו הבמאים שמחברים את הסיפור ומעצבים אותו לכדי פריט שאנשים יבואו באינטרקציה איתו ויפרשו באופן אישי מה הוא מביע עבורם".

יש הטוענים שבעבודות שלהם יש דיסוננס מסוים בין העוני והמחסור המבוטאים בחלק מהפריטים, כיאה לתרבות הברזילאית שהם מייצגים, לבין מחירי המוצרים הסופיים שיכולים להרקיע שחקים. האחים קמפאנה מסבירים כי הסיבה לתמחור הגבוה היא העבודה המוקפדת והממושכת המרכיבה את התכנון והייצור, חלקו נעשה בסדנה בצורה ידנית, כמו גם העובדה שרבים מהפריטים מיוצרים מראש בסדרות מוגבלות. לדבריהם, עם זאת, יש בקטלוג שלהם פריטים רבים בתמחור נוח יחסית, הפונים למכנה משותף רחב יותר.

כשאתם חושבים על עיצוב מסוים, עד כמה הצרכן עומד בראש מעייניכם?
הומברטו: "אני מודה שאני מעט אנוכי. איני חושב על קהל מוגדר. אני מעצב עבור הנפש שלי. עיצוב הפך למשהו שקודם כל מספק את העצמי הפנימי שלי. זהו תהליך אישי מאוד".

פרנדדו: "הלקוחות שלנו מחפשים תמיד צורות התבוננות שונות בעולם, הרחק מהבנאליות ומהקונבציונלי. הם אוהבים שירה, הם אוהבים פנטזיה, הם חולמים שמתחברים לחיים ברמה אחרת. כל אלו אינם מקושרים לתקציב או לסגנון חיים מסוימים. זהו הלך רוח".

למרות שחלק מהפריטים שהם עיצבו מצאו את מקומם בשוק הישראלי או בתערוכות מקומיות, וחרף העובדה שהם מכירים כמה מעצבים כחול-לבן ומחוברים לקהילה היהודית בברזיל, האחים קמפאנה לא יודעים יותר מדי על המגמות העיצוביות המאפיינות את ישראל. "כדי שנוכל לספק חוות דעת על הנושא, עלינו להגיע לישראל ולשקוע מעט בתרבות במדינה, שהיא כידוע עשירה במיוחד עקב השילוב בין מוצאים אתניים שונים – נושא שאנחנו מכירים היטב. נשמח לחקור את המלאכות המסורתיות בישראל וללמוד על עבודתם של המעצבים הישראלים הצעירים".

מהן המטרות שלכם לשנים הקרובות?

פרננדו: "בשלב הזה אנחנו מתכוננים לתצוגה גדולה, שתיפתח באפריל 2020, ועובדים על ספר חדש. מבחינת פרויקטים, אנחנו עתידים לעבוד על פרויקטים בהם הטבע מתערבב עם הארכיטקטורה גם במרחב העירוני. מלבד זאת אנחנו משקיעים בפרויקטים חינוכיים עבור Instituto Campana, הכולל סדנאות למגזר השלישי ולקהילות מוחלשות. המוסד מפתח חומרים מותאמים אישית במטרה לאמן מורים בבתי ספר בברוטאס, העיר ממנה אנו באים. האימון מלווה את התצוגה "קמפאנה: פרננדו + הומברטו" שחוגגת 35 שנה, אך גם מעורר השראה בילדים להעריך את התרבות הברזילאית ולפתח את התפיסה האישית שלהם לגבי האופן בו עיצוב יכול לספר את סיפורם. המטרה שלנו היא לתת בחזרה לעולם, וזוהי נקודת פתיחה טובה למדי".

SHARE